סיפור חיים - סיפורה של נעמי קירמאיר

סיפור חיים סיפורה של נעמי קירמאיר

2016 , הקשיבה וכתבה : טלי נתיב-עירוני

"לכל אדם יששם - לזכור ולעולם לא לשכוח"

העמותה למען האזרח הוותיק רעננה, יחד עם עיריית רעננה, רואות ערך רב בתיעוד זיכרונותיהם האישיים וסיפורי חייהם של ניצולי השואה, תושבי רעננה, למען עצמם ולמען הדורות הבאים. התיעוד ושימור הזיכרון של ניצולי השואה הם חובתנו המוסרית לששת מיליון קורבנות השואה שנהרגו ונטבחו ע"י הצורר הנאצי ולא זכו לראות את תקומת העם היהודי בארצו. פרויקט תיעוד זה הוא פרויקט המשך לספר "זוכרים לדורות", שיצא , ביוזמת האגף לשירותים חברתיים בעיריית רעננה, ובו 2012 לאור בשנת ניצולי שואה, תושבי העיר. 300- סיפורי חיים של כ הפרויקט מבוצע ע"י קבוצת מתנדבים ומתנדבות, תושבי רעננה )רובם(, שנרתמו והקדישו רבות מזמנם ומרצם למיזם חשוב זה. תודות תודה לכל ניצולי השואה היקרים ובני המשפחות על שנעניתם לפניותינו לתעד את סיפוריכם האישיים מתקופת השואה למרות הזיכרונות הקשים והחוויות הלא קלות הכרוכות בכך. תודה לצוות המתנדבות האיכותי על המאמץ וההשקעה הרבה בהקשבה לסיפורים ובתיעודם, מלאכת קודש שבוצעה במסירות וברגישות רבה.

תודה למחלקה לרווחת האוכלוסייה המבוגרת באגף הרווחה של עיריית רעננה על התמיכה ושיתוף הפעולה במיזם חשוב זה.

תודה לעמותה למען האזרח הוותיק רעננה על היוזמה, הארגון והניהול של הפרויקט.

ותודה מיוחדת ליוסי קווטינסקי, בעל האתר "הפורמט הדיגיטלי שלי", על הקמת אתר האינטרנט המיוחד לתיעוד סיפוריהם של ניצולי השואה, ועל ביצוע כל עבודות העריכה הדיגיטלית והשילוב באתר, בהתנדבות מלאה.

', רנוביץ

קירמאיר מצ '

סיפורה של נעמי יס ( ִ ו ָ ) ח

רומניה

( רוזה לבית חוריש )

, שברומניה בת יחידה ל

' רנוביץ

נעמי קירמאיר נולדה בעיר צ '

.' רנוביץ

שניהם ילידי צ '

ול יצחק יס ִ ו ָ , ח

, רפואה

" הייתי בת ארבע או חמש כשאבא ואמא נסעו ללמוד בפריז ( – אבא

- אמא קוסמטיקה ) והשאירו אותי עם סבא וסבתא מצד אמא , פניה ושמואל

, חוריש שמאד אהבתי . הסבא והסבתא שאצלם התגוררתי היו אמידים . היתה

מכונית יפה , מצרך נדיר באזורנו , ואני זוכרת סבתא יפה ואלגנטית . היתה

הםל

להם חווה והם גידלו בה ירקות ובהמות - בית לייצוא . בבעלותם היו גם בית - אבות

ובית מרקחת שאותם ניהל ו קרובי משפחה אחרים . גם סבא וסבתא מצד אבא ,

ויס ָ יצחק ואדלה ח , התגוררו באותה עיר ונפגשנו אתם לעתים מזומנות . סבא

היה רופא משפחה וסבתא רופאת שיניים ."

, אמא פניה ושמואל , נסעו לפלשתינה לחתונת

-ב 0491 הסבא והסבתא מצד

, רעיה שעלתה קודם לכן ו " נתקעו שם ולא הצליחו ל חזור הביתה ". איחוד

בתם

המשפחות אירע רק כעבור שנים אחדות , כשההורים ונעמי הצליחו לעלות

. ארצה

" כשהמלחמה הגיעה לעירנו אבא ואמא חזרו מפריז ." נעמי אינ נ ה זוכרת לאן

מחקתי תקופות שלמות

נמלטה המשפחה וכעבור כמה זמן הם חזרו לביתם . "

מן הזיכרון ," היא אומרת .

ש ואני זוכרת שהרוסים

אבל את סיום המל חמה היא זוכרת " . הייתי חמ בת

הם החרימו גם את

הגיעו ו החרימו את שעון הזהב שלי ושבכיתי מאד על . כך

זוכרת שההורים ביקשו

גם היא

התכשיטים של אמא ו את שעון היד של אבא ".

, רבתא אמו של הסבא , שאצלו התגוררה כשההורים נסעו

עזרה כספית מסבתא -

" . לפריז אבל ה יא סירבה לעזור לנו והציעה שנמכור את הסדינים שלנו . אני

זוכרת את העלבון שחשנו ".

המשפחה המשיכה לנדוד ובשלב מסוים הגיעה לבוקרשט . " שיכנו אות

נו

בחורבה כלשהי , ואז מישהו הפגיש את אבא עם שייקה דן , חבר ילדותו , איש

1

המוסד לעליה ב ,' שצנח ברומניה כשחנה סנש צנחה בהונגריה . שייקה דן העלה

אותנו על רכבת , ללא תעודות וללא שום מסמכים , ובמשך שנתיים התגלגל ו נ

, בדרכים עד שהגענו לפלשתינה , דרך מזרח אירופה , טורקיה ולבנון ".

שש וחצי כשהגיעה עם הוריה למחנה הסגר בעתלית ." הייתי

נעמי היתה בת

ִ מוכת כ נים ואני זוכרת שהבריטים לקחו את הבגדים שלנ ו ושרפו אותם . אמא

אבל אמה

ביקשה מסבא שיוציא אותנו מהמחנה כי היו לו מהלכים בהסתדרות ."

של נעמי חלתה עוד במחנה , אושפזה ונפטרה כעבור שנה . השנה היתה 0491 .

נעמי עברה להתגורר עם סבא ה

אביה של נעמי עבר להתגורר אצל חבר ו ,

בסוף אותה שנה היא

הו סבתא שהתגוררו כבר בארץ , פניה ושמואל . חוריש

התקבלה לכיתה א ' בבית הספר היסודי תל נורד או ומדי פעם התגורר ה אצל

חברים ברמת השרון .

עם סיום הלימודים בכיתה ב ' עברה נעמי לב ית החינוך לילדי עובדים בתל אביב ,

ובאותה עת עברה להתגורר עם אביה ואמה החורגת .

סא י אפילו כ

הרגשתי לא רצויה ו מיותרת בבית .

. ביותר

זוכרת תקופה קשה

אני "

ליד שולחן האוכל לא היה לי . אבל הסתרתי את המצב הנפשי הקשה שלי

מהחברים הרבים שנהגו לבקר אותי בבית ."

עשתה נעמי בקיבוץ גבעת השלושה " . היה לי כבר חבר

את כיתות ח ' ט -ו '

היה לי טוב בקיבוץ וכמעט שלא נסעתי הביתה מרות ל,

ומשפחה מאמצת . חמה

אחות של אמא ,

הפצרותיו של אבא . בשבתות נסעתי לעתים לדודה , רעיה

וביליתי עם בני הדודים . היא היתה אשה אמידה ורצתה לאמץ אותי , אבל אבא

". לכך ד התנג

לאחר מכן חזרה נעמי לתל אביב ולמדה בבית הספר לאחיות ויצ " ו שליד בית

החולים איכילוב " . אהבתי את הלימודים והיו לי הרבה חברים . בשנת הלימודים

האחרונה עבדתי עם ילדים מוגבלים ביותר ."

משה קירמאיר , באמצעות חברה .

, לעתיד

כשהיתה בת 01 פגשה את בעלה

" הוא היה אז בצבא קבע ונהג לבקר אותי מידי שבוע בבית הספר לאחיות ."

2

סיפור חיי ו של בעלה דומה לשלה , והגורל כמעט הפגיש ביניהם פעמים אחד ות

מספר פעמים כמעט

" . ראשונה

לפני הפגישה ה

בצמתים שונים של חייהם עוד ,

הצטלבו דרכינו לאורך הדרך , גם ברומניה ו גם בגבעת השלושה . הם היו ארבעה

יתומי מלחמה שהתגלגלו ארצה במסלול כמעט זהה לשלי ."

נעמי את הלימודים והוצבה בבית החולים רמב " ם בחיפה לטפל

-ב 0411

הסיימ

בחיי לים פצועים . " זאת היתה תקופה קשה מאד ". עבורי

0411 ילדה את בנה הבכור אריה

0411 היא נישאה לבחיר לבה -ב,

-ב

0411 את בנה הצעיר רזי ( שנקרא כך על

-וב, ) של בעלה

( שנקרא על שם אביו

שם אמה רוזה .) במשך שנים רבות עבדה נעמי במרפאות לאם ולילד (" טיפת

) " חלב ובמרפאות ילדים ברמת החייל ובהדר יוסף " . אני טיפוס סקרן והעבודה

היתה מעניינית ביותר ". כיום היא מתנדבת בקופ " ח מכבי במרפאה לאם ולילד .

לפני שלוש שנים התאלמנה מבעלה .

לפני כעשרים שנה ביקרה נעמי במוזיאון ההעפלה במחנה בעתלית " . אני זוכרת

שהרמתי עיניים וראיתי את התצלומים שלנו מאותם ימים רחוקים . ראיתי תמונה

של אמא וסבתא ושלי על קרון הבהמות של הרכבת . פרצתי בבכי . כל הזיכרונות

האיומים של הילדות חזרו בבת ". אחת -

כסגירת מעגל חייה העבירה נעמי לא מכבר לארגון " יד ושם " מסמכים

משפחתיים , תצלומים ואת מחברת החשבון שבה ציירה אמה דוגמאות סריגה .

שאר לדורות הבאים . זה חשוב מאד , לדעתי ".

שיי "

לנעמי 1 נכדים בוגרים .

3

http://www.easyflip.co.il/easyflip-holocaust-stories.html