רציתי יותר - ד"ר רבקה נרדי

להעביר הלאה... המשמעות האישה הצעירה כבשה את פניה בידיה והתקשתה להתגבר על הדמעות. בגיל שלושים ומשהו עטו עליה שוב התקפי חרדה קשים ושיבשו את מהלך חייה כמו לפני שנים. המבט שנתנה בי כמו אמר׃ ׳את נראית נחמדה ודי בסדר אבל אני לא מאמינה שתוכלי לעזור לי. אני מכירה אתכם, המטפלים, ראיתי הרבה מכם׳. כשהחלה לתאר את התסמינים שלה זיהיתי אותם מיד. הם דמו לאלו שלי לאחר לידת בתי הצעירה )סיפרתי עליהם בראשית הפרק(. הנהנתי בהבנה אך לא אמרתי דבר. היא המשיכה לתאר את המקרים׃ אובדן שליטה, רעד בכל גופה ועילפון, שאובחן באותם ימים כהתקף אפילפטי. היא הוסיפה וסיפרה גם על ניסיונותיה לשלוח יד בנפשה ועל המחשבה הרודפת אותה, שטוב מותה מחייה. מונולוג הפתיחה שלה הרשים אותי ברהיטותו, כמו הפכה להיות המטופלת האידיאלית, מעין א ֵ שת מכירות, המשווקת את מרכולתה הנפשית בהצטיינות. היא הייתה כל כך יפה. פניה העדינות הביעו פגיעות ושברון לב שנגעו בלבי, ש ֵ ערה הישר כסרגל ירד על מצחה וכיסה את עינה הימנית, והיא הסיטה אותו מדי פעם בתנועה חיננית ששיוותה לה מראה של נערה. זכרתי זאת, כי עלה בי הדחף להסיט אותו בעצמי. אמרתי לה שאני מבינה ומכירה מקרוב את תחושותיה. היא בהתה בי בסקרנות מסוימת אך ללא התלהבות, ונראה שלא האמינה לדבריי. היססתי אם נכון יהיה לחלוק א ִ תה את ניסיוני האישי בשלב כה מוקדם של היכרותנו, שהרי הייתה זו פגישתנו הראשונה. עם זאת, מצוקתה האישית והאופן המחמיר שבו שפטה את עצמה כאישה חסרת חוט שדרה, מבוהלת מהחיים, חריגה וחסרת תקווה, האיצו בי לעשות מעשה. סיפרתי לה על התקפי החרדה שחוויתי לפני שנים רבות, על הפחדים שהתלוו אליהם, על המחשבות ״המופרעות״ שפלשו למוחי ורדפו אותי בימים ובלילות. תיארתי