רציתי יותר - ד"ר רבקה נרדי

מבקשת ממני, בבואי לבקר אותה, שאנוח. ״את עובדת קשה מדי ריבה׳לה״ )זה היה כינוי החיבה שלי בפיה(, ״תנוחי ואל תרוצי לבקר אותי...״ אני נשבעת שכך אמרה. הקושי שלה לקבל עזרה קשור לזמנים אחרים בחייה, כשלמדה את עיקרון האי הזדקקות לצורכי הישרדותה . ביחס ֵ י ״תן וקח״ הזוגיים נכנסים מרכיבים נוספים, לא כולם טהורים. הנתינה נמדדת לעתים בסרגל מדויק עד אימה. הקשר הזוגי מפרש מעט אחרת את חוויית הנתינה והקבלה, שהרי מדובר בשני בוגרים שרוצים לשמור על איזון טוב בין ה״תן וקח״ של חיי האהבה, ולא ניתן למדוד במדויק מי נותן יותר, מי לוקח יותר, מי מקבל יותר או פחות. איך מודדים חברות, אינטימיות, שיתוף רגשי, נדיבות. ומה קורה אם אחד מאתנו עובר תקופת שפל וזקוק להרבה יותר, ויש לו או לה רק מעט לתת? שאלות קשות שמידפקות על דלתנו בעת של חולי, משבר, קריירה תובענית ולפעמים הרגלים רעים. יש לזכור שחלוקת תפקידים שהתקבעה בין תפקיד הלוקח לתפקיד הנותן יכולה להרוס אותנו מבפנים וגם להרוס את הקשר הזוגי. בעיקר אם הרגלינו כגבר וכאישה כופים עלינו התנהגויות ורגשות שהוטמעו בנו בילדותנו כחלק מעיצוב מגדרי הכפוף לחוקים חברתיים נוקשים. השקעתי כמה וכמה שנים בחקירת עניין זה וכך נולדה עבודת הדוקטורט שלי על סוגיית המחויבות וביטוייה המעשיים והרגשיים בקשר הזוגי. דבר אחד ברור׃ מי שנמצא בתפקיד הנעזר, המקבל, באופן קבוע, גבר או אישה, הולך ונחלש. זה הפרדוקס שפ ֵ רות הבאושים שלו מתגלים כעבור שנים בצורת ניוון נפשי. ומי שנמצא באופן קבוע בתפקיד הנותן, היוזם, המארגן, זה הרואה הכול ומטפל בכול, ירגיש שחיקה גבוהה, עייפות מצטברת, כעס וגם אובדן אנרגיה. דרוש איזון שצומח מהבנה עמוקה של ״תן וקח״ בריא ביחסים. של היותנו מקבלים ולומדים בפעמים מסוימות, והיותנו

Made with FlippingBook Publishing Software