רציתי יותר - ד"ר רבקה נרדי

מעניקים ומלמדים בפעמים אחרות. אנחנו מורים וגם תלמידים של בני זוגנו. יחס ֵ י ״תן וקח״ הם מורכבים בכל מערכות היחסים הקיימות. גם במערכות יחסים חבריות הנתינה אינה תמיד מובנת מאליה או מתקבלת ככוונת הנותן. לפני שנים הייתה לי חברה שאהבתי. לקראת יום הולדתה העגול והחגיגי הצעתי לה שנערוך בביתנו מסיבה לכבודה. שמחתי והתרגשתי לקראת המסיבה. טרחתי והכנתי, וחיכיתי בציפייה לאורחות ולאורחים, חברינו המשותפים. הדריכות שלי הייתה מוכרת לי. אני רואה את הפרטים הקטנים ורוצה שהכול יהיה יפה, טעים, מזמין, חברותי, שמח, מלא אהבה. בסביבות שעה אחת בלילה החלו האורחים להתפזר. נפרדתי מכולם בחיבוק. חברתי ובעלה עמדו בפתח דלת היציאה. אני זוכרת שאמרה ״שלום ותודה״ בקול קטן ודי אדיש. נשארתי עומדת לרגע בפתח הדלת כילד שמחכה לחיבוק, אבל הם נעלמו לתוך המעלית וכך הסתיים לו הערב בקול דממה דקה )מבחינתי(. בלילה חשתי את העקצוץ המוכר לי כאשר משהו לא מסתדר לי בראש ובלב ואני עדיין לא יודעת על איזו נקודה להניח את אצבעי. כעבור יום או יומיים ביקשתי מחברתי שניפגש ונשוחח. היא לא שיערה על מה והסכימה ברצון. נפגשנו למחרת בבית קפה קטן באחת מערי השרון. לאחר הגשת הקפה והתרחקות המלצרית שאלתי את חברתי׃ ״למה לא אמרת לי תודה?״ היא הבינה את שאלתי והשיבה מיד ללא היסוס׃ ״לא אמרתי לך תודה כפי שציפית בשל שתי סיבות׃ האחת, כי אני אדם שלא יודע להודות״. באומרה זאת היא חייכה חיוך ציני משהו לעצמה, ״והסיבה השנייה,״ המשיכה, ״שמה שנתת לי היה ׳גדול עליי׳. הרגשתי מבוכה, לא ידעתי אם אי פעם אוכל להחזיר לך״.

Made with FlippingBook Publishing Software