רציתי יותר - ד"ר רבקה נרדי

שבחדר, מחפשת את ״מסמכי האימוץ״ שחשבתי שאמצא שם. לא נתתי לעצמי הסבר באשר למעשיי, הייתי נתונה לדחף בלתי נשלט לגלות את ״האמת״ על זהותי. מובן שלא מצאתי דבר. לימים התביישתי שכך הרגשתי, שהרי אהבתי מאוד את משפחתי והאשמתי את עצמי על עצם המחשבה שאולי אני באה ממקום אחר, כאילו הכרזתי בכך ש״אני לא שייכת למשפחה הזו״. בעיצומו של גיל ההתבגרות הייתי בטר ַ נס של קריאת ספרים. למעשה, מאז שלמדתי לקרוא )עוד לפני כיתה א׳( אהבתי ספרים. הם סיקרנו אותי וסימלו עבורי עולמות מלאי אוצרות המחכים שאגלה אותם ואקחם לעצמי. כל שהיה עליי לעשות לשם כך היה לפתוח את כריכת הספר. קראתי מכל הבא ליד. כבר סיפרתי במקום אחר שתשוקתי לספרים ניזונה מהשפע שהזדמן לי בביתם של שכנים טובים, שבתם הייתה בת גילי. איני זוכרת מתי התחלתי לחפש ספרים על יהדות הגולה )ויותר מאוחר על השואה(. סיפוריו של שלום עליכם הילכו עליי קסם. הם פתחו לי צוהר לעולמם של הוריי, שעלו לארץ בשנות השלושים מעיירות קטנות בפולין. קראתי על העיירה ודמיינתי אותם כילדים וגם אותי, כילדה שיכולה הייתה להיוולד בעולם שלהם. גם סיפוריהם של מנדלי מוכר ספרים, י.ל. פרץ, ביאליק ורבים אחרים משכו אותי לתוכם בכוח מגנטי. חייתי את הקור הנורא שעליו סיפרה לי אמי, את תנאי החיים הקשים, את העוני, האנטישמיות, הציונות, את ההרפתקאות של טרם העלייה ואחר כך את התושייה שהובילה את הוריי לכאן. המציאות שלהם נמהלה בסיפורים שקראתי ובעזרת דמיוני בראתי עולם רחוק מכאן, עולם גלותי שיכול היה להיות שלי ... גם היום לא פגה משיכתי לעולם הזה. אני חוקרת בתוך נפשי את המשיכה המגנטית, הסוחפת, שאינה בשליטתי, לכל הקשור לשואה. תחושות אקסטטיות אלו משתלטות עליי בעיקר ביום

Made with FlippingBook Publishing Software