רציתי יותר - ד"ר רבקה נרדי

מעיניי, שכן ידעתי שיהיה עליי להתמודד עם כמה וכמה מהשדים הישנים שלי. הנה אחד מהם׃ קנאה. במהלך קריאת האוטוביוגרפיה של ארווין יאלום, הפסיכיאטר והסופר הנודע ) ״להיעשות אני״, ״כנרת ֿ זמורה ביתן״, ,(2018 חשתי קנאה. אחרי הכול, חשבתי לי תוך כדי השוואה מכאיבה, נקודת הפתיחה שלו, כבן למהגרים יהודיים הנאבקים על פרנסתם, דומה לשלי. גם סקרנותו, אהבת הספרים, תחושת הבדידות והכמיהה למדריך רוחני, כל אלו היו מוכרים לי. אבל המסע שלו לקריירה חובקת עולם היה מבחינתי טריטוריה לא נודעת. הוא ידע מתחילת דרכו שעליו ללמוד רפואה כדי להיעשות מי שרצה להיות. דרכו הייתה סלולה בראשו עוד טרם שהחל בה. שערי התהילה חיכו לו. הוא עבד קשה, היה שאפתן מספיק )כמו לא מעט בני מהגרים( ומוכשר ביותר. סקרנותו לקחה אותו למרחקים, גם למחוזות הכתיבה הספרותית ֿ פילוסופית. אני מדמיינת את עולמו, עולם בתי החולים והאקדמיה, שם דרך כוכבו. האפשרויות ללמוד, להתקדם, לכתוב וליצור היו כמעט אינסופיות. תוך כדי קריאה על יאלום אני חושבת על חיי. הקריירה שלי היא חלק מחיי. לפני שנים התאהבתי בהגדרה חכמה לקריירה׃ ״קריירה היא כל מה שקורה לנו בחיינו״. זו הגדרה מלאת חמלה. היא עוזרת לי לקבל את התוהו ובוהו של חיי שהתערבבו במסלול בניית הקריירה שלי, שעיכבו אותה, שהשפיעו עליה, שניסו להכחיד אותה. והיא, ״הקריירה״, לא ידעה כלל שהיא עומדת להיות ״קריירה״. גם אני בקושי ידעתי. אבל כל כך רציתי.

Made with FlippingBook Publishing Software