רציתי יותר - ד"ר רבקה נרדי

בתנאים הקשים, הרי יש לך ילדים קטנים ובעלך רחוק מהבית״, ״לא מכירים אותך, מאין הגעת?״ וכן הלאה.

ביטחון עצמי איתן, הנחוץ מאוד להתקדמות בעולם כה קשה כמו עולם העבודה, הוא פועל יוצא של אמונה בכוחותינו, מבפנים ומבחוץ. אני זוכרת את עצמי משננת מנטרות שאני ״יכולה״, שאני ״אתגבר״, ש״הקשיים מחשלים אותי״, ש״היותי אישה הוא לטובתי״. אני זוכרת את עצמי לעתים )וזה קורה גם כיום( מבוהלת, פגיעה, חוששת שמא אני רצה מהר מדי ורחוק מדי. קולה של אמי הטובה, זכרה לברכה, לוחש לי שוב ושוב -- ״היזהרי! את עלולה ליפול״. מבט מזלזל של גבר, ולפעמים של אישה, כזה ״שיודע״, אחד ״חשוב״, עלול לגרום לי לפקפק -- האם אני באמת יודעת מה אני עושה? עד כדי כך הפנמנו את המבט הגברי עלינו. היותי אישה בעלת חשיבה שונה, אבל עדיין ״אישה״, כלומר זו שמשליכים עליה את כל הדעות הקדומות, המתעקשת להצטרף ל״חגיגה״, מציב אותי ֿ אותנו בחזקת אלו שעליהן חל נטל ההוכחה כי הן ״שוות״. אבל לא די בכך. את אישה שהפמיניזם הוא חלק חשוב מהקריירה שלה׃ הפמיניזם עורר התנגדות מרגע פריצתו לעולם. מה לא נכתב על כך? ת ִ לי ת ִ לים של מחקרים שבדקו למה השקפת עולם זו -- המבקשת שוויון בין נשים לבין גברים ומעודדת חשיבה ״מחוץ לקופסה״, מעבר למגדר, הסתכלות על בני אדם כשווים -- מעוררת התנגדות כה עזה ואף עוינות. היה לי קשה מאוד להבין זאת. משהו בי סירב להבין ואולי בכך עוררתי עליי התנגדות נוספת. זה שנים רבות שהפמיניזם עדיין לא זוכה ליחס של כבוד. גם באקדמיה הוא מעין ״בת חורגת מעצבנת״ שאי אפשר להתעלם ממנה אך אין הכרח לכבד אותה. על אחת כמה וכמה נכון הדבר כשמדובר בעוסקות

Made with FlippingBook Publishing Software