רציתי יותר - ד"ר רבקה נרדי

היום השני והשלישי׃ בגלל האהבה אתחיל בתיאור הבית בפרובנס, שבו בילינו את חופשתנו. זה היה בית שכמו צץ מסרטי הדרמה הצרפתיים שתיארו את המאה התשע ֿ עשרה. הבית היה מוקף בבתי אבן איתנים, בחצר ענקית ובאגם. שד ֵ רת העצים, הכלבים שחיזרו אחרינו והפכו עצמם ל״שלנו״, בעלי החיים בתוך האגם ומחוצה לו, קרקורי הצפרדעים המתמשכים, כל אלה חזרו והזכירו לנו שאנו בסביבה אחרת. אבל בפנים, מאחורי התפאורה התקופתית, הכול היה חדש, מודרני, מעודכן ומצוחצח. הניגוד הזה בין הפנים לעטיפה מצא חן בעיניי. בבית הזה התרחש הניסוי שהצעתי׃ לגלות את נוסחת הריפוי דרך הקשבה לבלתי מוכר, למה שלא היה נגיש בינינו בעולמנו הפנימי. התחלנו באהבה. אהבה. מה יכולים בני זוג, הנשואים יותר מארבעים שנה, לחדש זה לזו על אהבה? בחירת הנושא הביכה אותי במידת ֿ מה. פחדתי מקלישאות, ובעיקר מזיוף. עם זאת, פרובנס נראתה לי כמקום מתאים, לא קרובה מדי וגם לא רחוקה מדי, בתוך נופים רכים ורגועים. חשבתי כי אווירתה מתאימה להתבוננות כנה, נטולת התבשמות עצמית. שוחחנו, נוצר פינג ֿ פונג שכזה. הוא אמר ואני אמרתי, אחר כך היו המון ״מסירות״ מצדו ופתאום היה ויכוח. האם אהבה יכולה ״לעמוד במקומה״ למרות הפגיעות? האם פעולה המונעת בכוח הרגשות בלבד תקרב אותנו אל מחוזות האהבה, או שמא דווקא תרחיק אותנו מהם? מהי אהבה? איך את מתנהגת אהבה, בנישואים ארוכים, בעת משבר ומצוקה? תהיתי.

חן העיד על עצמו, שרגשותיו הנחו אותו בדרכו – התשוקה לפרוץ קדימה, להתפתח, לתפוס את מקומו, כמו עצים השולחים את