רציתי יותר - ד"ר רבקה נרדי
שורשיהם ואולי פוגעים בעצים אחרים בדרכם לשרוד. נדהמתי מהדימוי המטפורי. חשבתי לעצמי שאנחנו, בני האדם, מסוגלים ״לכלות״ איש את רעהו, ללא מודעות, כפי שאנחנו יכולים להצמיח איש את רעהו.
אמרתי לחן׃
״אני מקשיבה לך ומנסה להבין לעומק את תחושותיך. אולי כבר מתחילת השותפות שלנו, בראשית שנות התשעים, קשה היה לך לחלוק א ִ תי את הבמה המקצועית. אני מבינה את המצוקה שלך, שהובילה אותך לעשות מעשה. אולם פירוק השותפות המקצועית כמהלך חד ≠ צדדי, היה לי קשה מאוד. רבים וטובים ניסו לפנינו להגדיר את המושג החמקמק אהבה, אך גם אם לא נצליח, אנחנו חשים אותה כשהיא נמצאת בתוכנו, כשהיא מוענקת לנו. המבט האוהב, החושק, שמחת ה״ביחד״, הגעגוע, הסקרנות, ההתעניינות ההדדית, האכפתיות, הדאגה לשלום, הנדיבות, ההתחשבות, תשומת הלב לצרכים, לרגישויות, העדינות, טוב הלב, וכמובן התשוקה, אם מדובר באהבה ארוטית. אני חשה את אהבתך אליי, אני חשה את אהבתי אליך ברגעי מבחן רבים. לאחרונה חיפשתי אותה והיא חמקה ממני, כמו מסתתרת מפניי עד שאקים את עצמי מהשבר. אני מודה לך, שהחזרת לדיון את הנושא הזה. העובדה שאנחנו יושבים זה מול זו אומרת שאנחנו רוצים מאוד לתקן״. *** לעתים, גם כעבור זמן, נמצא לנו הסבר ממקור אחר, לא מתוכנו, בקשר לעניין החוצב עמוק בפנימיותנו. אני קוראת בימים אלו )פברואר (2019 את ספרו מאיר העיניים של דן אריאלי, ״לא רציונלי ולא במקרה״ )״הרפר קולינס״, ארה״ב, ;2008 בעברית בהוצאת
Made with FlippingBook Publishing Software