רציתי יותר - ד"ר רבקה נרדי

״...יש הרבה מאוד אנשים בעולם. כולם נולדים סקרנים. גם אני. כל אדם עובר את המסלול הייחודי לו. ואני? המסלול שלי הוביל אותי, ואני הובלתי אותו, להיות מי שאני. הנה שאלות שלא שאלת אותי $ למה המסלול שלך היה כל כך לא קונבנציונלי? איך הגעת להיות פסיכותרפיסטית? איך הגעת לכתיבת ספרים? איך הגעת לדוקטורט? איך בנית את חייך לאחר הגירושים כשאת בהיריון? אכן מסלול אחר, אם נאמר זאת בעדינות. והסיבה היא תחושה מתמשכת, שהיא כמשקולת על צווארי ולעתים גם הכנפיים שלי ״ $ אין לי בר ֵ רה״, זה ה״להיות או לא להיות״ שלי. יש אולי נשים שמרגישות כך לגבי יופי חיצוני, הן עושות ניתוחים פלסטיים, מוכנות להשקיע כסף גדול וגם לסכן את עצמן, כי בשבילן להיראות צעירה ויפה זה ה׳להיות או לא להיות׳ שלהן. אני חשה כך לגבי שתי המחויבויות המרכזיות בחיי – לילדיי ולחזון המקצועי ≠ יצירתי שלי. עם זאת לא אהיה מוכנה לפגוע באנשים למען הקריירה שלי. ברגעים אלו החלק ׳הנשי המסורתי׳ פועל חזק יותר. ובכל זאת הרצון ליצור, להשפיע, להצליח, לא פחת. הוא חזק ומאתגר אותי כל יום, כול שעה״. לא דיברנו על כך מעולם עד המשבר, אבל יכולתי ״להריח״ זאת, זה היה באוויר׃ ארטמיס הזוקפת את ראשה לא מתקבלת בברכה, אולי רק כמס שפתיים, אם כי אני מאמינה שהדברים נאמרו בתום לב. האמנתי לחן שהוא אוהב את כל היבטי אישיותי, אבל... משהו אחר, חזק מהאהבה, חזק מהרצון הטוב לבטא כבוד לשאפתנות שלי, היה שם וקפץ החוצה, בעיקר כשעמדנו על במות. הארטמיס שלי הרגיזה, היא הייתה תחרותית מדי. היא לא התנהגה כאישה ״טיפוסית״ שיודעת לזוז הצידה ולפנות את מרכז הבמה לבן זוגה, לגבר שלה. אולם בכל זאת שיחתנו, שהתנהלה ברוח טובה, עם חום והקשבה, הולידה שאלות אינטימיות על צרכינו הרגשיים זה מזה.

Made with FlippingBook Publishing Software