רציתי יותר - ד"ר רבקה נרדי

לבסוף חן שאל׃ איך היית רוצה לקבל ממני את ההערכה לחלקים ה״ארטמיסיים״ שלך?

השבתי לו׃

״קודם כול, אמפתיה למה שקרה. אמפתיה שנותנת תוקף לתחושות שחוויתי – שרצונך להתנתק ממני מקצועית נובע גם מהקושי שלך לקבל את ארטמיס שלי כשוות זכויות לך, על הבמה ומחוצה לה. להכיר בקנאה שלך בי )לעתים(, כפי שעליי להכיר בקנאה שלי בך. וזה קשה לי, להכיר בכעס שעוררתי בך כאישה ״חזקה ומצליחה״; להכיר בביקורתיות הדידקטית שלך את שיקוליי המקצועיים, סגנוני האישי, את השאפתנות שלי; להכיר בגינויים שספגתי ממך $ שאני קנאית, צרת מוחין ובלתי מפרגנת בעליל לך, לכשרונותיך ולהצלחותיך. זה הבסיס. אין זה אומר שאם אתה מעניק לי כעת הבנה זו, נוכל או נרצה להחזיר את הגלגל לאחור. לא, הגלגל כבר לא יחזור לאחור, אבל יקרה משהו אחר – האמפתיה שלך תיתן תוקף לעוול שנגרם לי, לארטמיס שלי״. הדברים בדיאלוג בינינו נאמרו ללא כחל ושרק. חן הסביר לי דברים שרציתי לשכוח, להדחיק. הוא התנה יחס טוב מצדו בכך שאקבל ואברך על החלטתו לפרק את השותפות, כלומר ללכת לדרכו, לעמוד בלעדיי על במות ישנות, שהוזמנו אליהן בזכות שנינו, וגם על במות חדשות. הוא רצה שאתמוך במהלך שלו ואראה בו גם ברכה לעצמי, להתפתחותי האישית. ואני? אני התניתי מתן יחס חם ואוהד מצדי כלפיו בכך שיקבל את ארטמיס שלי בזרועות פתוחות. היי לי אם ואחות, הוא ביקש. ותשובתי׃ לא אוכל להיות לך אם ואחות כשאתה מפר את הברית. מלכוד!

Made with FlippingBook Publishing Software