רציתי יותר - ד"ר רבקה נרדי

פניתי לארטמיס בבקשת עזרה׃

אני׃ ארטמיס, ארטמיס, בואי אלי, חזקי אותי. ארטמיס׃ אני פה לידך וא ִ תך כל הזמן. אני׃ דברי אליי בקול רם. לא שומעת אותך. ארטמיס׃ כל שעלייך לעשות זה להקשיב. אני ממש קרובה. אני׃ את חושבת שאני מגזימה? ארטמיס׃ ממה את חוששת? אני׃ שהלכתי רחוק מדי, שלא ידעתי להיות אישה אמ ִ תית. שהוא יעזוב אותי באמת, לגמרי. ארטמיס׃ אוי, מסכנונת שלי. מי מכניס לך את הרעיונות הללו? אני׃ אולי ה ֶ רה )אלת הנישואים(? כשהיא משתלטת כדאי להיזהר. ארטמיס׃ אל תתרגשי ממנה כל כך. היא פחדנית די גדולה. הקשיבי! את עושה טוב, ועלייך להמשיך. בעצם אין לך ברירה, כי זו מי שאת. אז שמרי על עצמך. אני׃ אבל אני מרגישה כל כך אשמה. ארטמיס׃ ראי, אני לא ממש מבינה למה, אבל ההיגיון שלי אומר שלפעמים צריך פשוט ללכת קדימה אם את מאמינה באמת במטרה שלך. אני׃ נשמע טוב, ממש הרואי. לך זה פשוט. אצלי זה יותר מסובך. ארטמיס׃ תתגברי. את כבר לא ילדה, את יודעת. לרגע נבהלתי ממנה. הנחישות חסרת הפשרות שלה הייתה מוכרת לי... חיכיתי לעונש שיגיע. חשתי קור בעצמותיי. לחישות רמות של נשים, ובראשן אמי המנוחה, צרחו באוזניי׃ ״את רעה! את לא אישה! תתביישי!״ ארטמיס הביטה בי מהצד, די נדהמת, מחכה שאירגע. היא

Made with FlippingBook Publishing Software