רציתי יותר - ד"ר רבקה נרדי

עולם שלם, ממשי עד לדקויותיו, שבו קבעה את גבולותיהן של הזוגיות והאימהות באופן המשלב את רגישותה האישית ואת זו המקצועית גם יחד. דרך דמותה של אביגיל, מציעה רבקה, המטפלת והאם, לקורא ״ללכלך״ את ידיו בטראומה הנפלאה שנקראת הורות, ולהפיק ממנה תובנות חסרות תקדים בהבנת הדינמיקה בין הורה לילד. כשבנה של אביגיל כותב לה את המכתב האחרון הוא פותח במילים׃ " אביגיל, אני לא יכול ולא רוצה לקרוא לך אמא. כבר הרבה שנים אין בינינו יחסים של אם.בן. תחשבי טוב טוב למה. אני רואה כבר איך את בוכה. לבכות את יודעת. לרחם על עצמך את יודעת. להכיר במחדלים שלך אף פעם לא ידעת. זה תמיד היה ׳הוא׳ האבא האכזר״. )עמ׳ (146 הליווי של רבקה את אביגיל עד המכתב הזה, הוא ליווי שחושף טפח מן האמירות הנוקבות, פורצות הדרך והמטלטלות שלה על משמעות ההורות, ועל המחיר הגבוה שיש לשלם על מנת לצלוח את מסע ההורות. אין קיצורי דרך, אין ״ילדים טובים או רעים״, יש מקום הורי שצריך להמציא אותו בכל פעם מחדש ולשלם מחיר על הבחירות שנעשות בתחומו. הוא הדין מבחינה זוגית, מבחינת קריירה אישית ומבחינת התפתחות רוחנית; אין לאיש מקום בעולם שממתין לו - אלא על כל אחד ואחד להמציא ולכונן את מקומו, ולהיות מוכן לשלם את המחיר על אחזקתו ועל שגשוגו. מבחינה זו, שילמה רבקה מחיר גבוה על בחירותיה, בעצם נכונותה לפרוץ את גבולות המגדר, את גבולות הגיל, ובעיקר את גבולותיו של הקונצנזוס לגבי מעמדו של האדם בחברה - גבר או אישה. סיפורה של רבקה הצעירה החוזרת לארץ לבדה, אחרי נישואין כושלים, עם תינוקת קטנה, מנפץ כל גבול אפשרי ועולה על כל

Made with FlippingBook Publishing Software