רציתי יותר - ד"ר רבקה נרדי

חלפו שנים, גיל ההתבגרות הנורא )שלי( עמד בפתח. רעיונות חדשים ונועזים למדי, בהתחשב בסביבת גידולי, התדפקו על חדרי לבי ומוחי, אך פחדתי לפתוח בפניהם את הדלת. חופש הבחירה למשל, אדם יכול לבחור אם יחיה או ימות. אדם יכול לקפוץ מקומת ביתו הגבוהה רק כי כך החליט. גרנו אז בקומה חמישית. הייתי יוצאת בחרדה עצומה למרפסת ביתנו ויראה מעצמי, שמא אחליט לקפוץ... אבל מה פתאום, הרי חפצת חיים אנוכי, הרי אני כה פוחדת למות, אני לא רוצה למות! ושוב הפאניקה. כבר לא הייתי בת ארבע, אלא בת שש ֿ עשרה. כשאני מתבוננת בצונאמי הרגשי שעברתי באותם ימים אני מבינה את כוחו המשתק של פחד המוות. לילות שלמים עוברים עליי במחשבות ההופכות בדמיוני למפלצות שקמות לכלותני. אפשרות המוות העומדת בפתח, כה ודאית, כה אפשרית, כה מאיימת וגם מפתה, אני מתפללת לאלוהים, אותו אחד שאיני מאמינה בו, שיצילני מעצמי.