חברים

משה בן אור

גר משה. הוא היה מבוגר 17 בבניין מספר 15 כשהתחלתי לגור בת”א ברחוב יהושוע בן נון ממני בשנה אבל ביחד היינו הולכים מהבית לבית הספר דוגמא ברחוב בן יהודה. בשנים שלאחר מכן היינו נוסעים באופניים לגימנסיה. הוא עבר לגור ליד כיכר מסריק והייתי הולך אליו ברגל. מההליכה הזו לביתו של חברי למדתי על עצמי שהדרך היא שמעניינת, לא רק להגיע לתחנה הסופית. כשהיינו צועדים בשדות הייתי אומר לחבר’ה שלי אל תסתכלו על הרצפה אלא הסתכלו לאן אתם 1 בבה”ד הולכים – הביטו בנוף! אבא של משה היה חלבן, הולך למכור חלב מדירה לדירה. בהמשך פתח חנות כלי כתיבה היינו יושבים בשבתות במחסן שמתחת לחנות וקוראים בחוברות 15 וספרים. כשהיינו בני וביניהם ספרי סקס. בזמנו היינו רגילים לנסוע באופניים במוצאי שבת לראות סרט בגבעתיים. שם הייתה חנות מקצועית של משקפיים. הוא חלם שגם לו תהיה כזו בעתיד. שנים לאחר מכן זה אכן התגשם. , בתקופה 55 הוא התגייס לצבא שנה לפניי ושירת בנצרת במשרד הראשי של צה”ל בשנת שהעיר הייתה שייכת לצה”ל. נהניתי מהדואר שהיה שולח לי. באותה תקופה נפצע קשה בתאונת דרכים כשעלה על טרמפ. בשנים האחרונות ניסינו להיפגש כזוג אך זה לא צלח. בהמשך עסק כאופטומטריסט ופתח חנות משקפיים שקיימת עד היום ברמת גן. בשלב מסוים הפכה גם בתו לאופטומטריסטית.

23