חברים
יעקב זמיר
את חברי עמוס רוזנטל הכרתי בשירותי בצבא הגנה לישראל בגדוד שדה חיל תותחנים בשנות החמישים של המאה הקודמת. 402 יומיים לפי טקס הסיום. 1 לגדוד הזה הגעתי אחרי שהועפתי מקורס קצינים בבה"ד הכשרתי הצבאית הבסיסית היתה משנה טכני. אחרי תקופה קצרה ביחידה הועברתי לתפקידים אחרים, ובעיקר כממלא מקום שליש. בגדוד הקרבי הזה קרה לא פעם שהעבירו את השליש שהיה קצין לתפקיד אחר במבצעים. ממלא מקומו היה הפקיד הראשי, במקרה זה הייתי אני. כך יצא לי לעבוד עם כמה שלישים שהתחלפו. בדרך כלל הגיעו ליחידה קצינים טריים שזה אך סיימו את הקורס כשהם מלאים בגאווה עצמית ו"שויצרים". רוב זמנם הסתכלו בהתפעלות על סמל הדרגה שעל כתפם. לא כן עמוס. חתיך חייכן מסביר פנים ואופטימי. נראה שבא ממשפחה תל אביבית טובה, בוגר בית ספר יוקרתי בעירו. בהתאם לכך מגוריו היו במרכזה של העיר (רחוב יהושוע ת"א..). הוא לא התנשא כמו קצינים אחרים, וחביבותו נתגלתה מיד. חיש נרקמו 15 בן נון יחסי ידידות יפה בינינו. בגדוד קרבי החיים קשים, וליחסים הבין אישיים חשיבות רבה למורל. אנשי המשרד חיבבו אותו והחזירו לו יחס אוהב. עמוס סמך על עוזריו ונתן בהם אימון מלא, דבר שהיה כמובן לשביעות רצוני המלאה. בשיחות שניהלנו סיפר שבשחרורו מצה"ל הוא שואף ללמוד ארכיטקטורה בטכניון. ממני ידע ששאיפתי היא ללמוד רפואה. בקיר שחצץ בין שני החדרים הסמוכים בהם ישבנו, היה אשנב דרכו הייתי מעביר אליו מסמכים. אני הייתי אומר: בבקשה אדוני הארכיטקט והוא היה עונה תודה, דוקטור. למזלנו השאיפות של שנינו נתמלאו. יום אחד קרה נס. לגדוד שלנו ניתנו כמה ימי חופשה אמתית בנהריה עיר הנופש הייקית. היה לנו שם זמן מאד נעים, ובזכותו של עמוס שהיה מה שנקרא "כזה שהבנות מתות עליו", נטפלו אלינו כמה בחורות נהריאתיות יפות בעת שהותנו בבריכה. אחר כך זכינו גם
56
Made with FlippingBook Learn more on our blog