חברים

שמחה אייל

שנה. בשלב מסוים הוא הציע 40 חזרתי לעבוד עם ישעיהו שקד, חברי מזה 1993 בשנת שאעבוד אצלו. על הפרויקט הראשון שלנו היה אחראי שמחה. המשרד של ישעיהו שקד היה בנתניה והפרויקט הראשון שביצעתי היה בכפר סבא. לפני שעבדתי אצלו ביצעתי עבודות עבורו כמהנדס חיצוני. לא היה לי קשר עם שמחה בעבודות הקודמות שעשיתי עבור ישעיהו, שכן שמחה עבד בבניינים אחרים. כשהתחלתי לעבוד בבניינים בכפ”ס פגשתי את שמחה והייתי אחראי עליו. הוא היה מסודר מאוד – איש ביצוע לעילא ולעילא, אך הייתה לו בעיה עם הזמנים. הסתדרנו טוב מאוד אבל מרוב שהיה רוצה לשמוע את הסיפורים שלי – היה לנו קשה לעמוד בזמנים. בשלב מסוים התחלנו לבנות על שטח ענק בהוד השרון. הוא היה אחראי על השטח. קיבלנו אישור משיכון עובדים על הבנייה והזמן היה קצר מאוד. חיפשתי שיטות תכנון מודרניות בכדי לקצר את משך הבניה. היינו צריכים לעשות דוגמא של קיר אחד במפעל ושמחה היה אחראי על הקמת המבנה הזה. ואז הגיעו המומחים – המהנדס הראשי של שיכון עובדים, ישעיהו ואנשים נוספים, וקיבלנו אישור. וכך התחלנו לבנות את הבניינים בשיטת התכנון החדשה. ישעיהו היה מגיע לכמה דקות לשתות קפה ולדיבורים. בצהריים היינו יושבים יחד לאכול. בתור הבוס היה חשוב לי להראות להם שאנחנו יחד, חברים שווים. כל אחד אחראי על בניין ואני אחראי על הכול. אני מקבל את ההחלטות היה לי “פיצוץ” במוח (שבץ מוחי). היתה לפני תקופה 2000 כי האחריות היא שלי. בשנת שישעיהו לא אפשר לי לפגוש את העובדים במשרד, לא רצה שיהיה לי קשר איתם. המשכתי להיפגש עם שמחה. לא רציתי להיפגש עם ישעיהו. שמחה ניסה לשכנע אותי להיפגש איתו. ואכן נפגשנו. אמרתי לשמחה שאספר לו למה לא רציתי להיפגש איתו עוד שנים, אבל שמחה נפטר לפני כן, מאז עברו הרבה הרבה שנים. 5 הפגישות שהיו לי כל שבוע בכפ"ס עם שמחה – הייתה לו דירה של אבא שלו. אימו של שמחה נפטרה בלידתו בפולין ורק אביו טיפל בו. כשרצו לברוח מהנאצים מפולין הם

80