עדכן רפואת שיניים - גיליון 160 מרץ-אפריל Israel Dental Update. No. 160. March-April 2019

.13 דפוסי השימוש בתרופה ואוסטאונקרוזיס של הלסתות הקשור לביספוספונטים ביספוספונטים הן התרופות העיקריות המשמשות כנגד ספיגת עצם, יעילות למניעת שברים במצבי אוסטאופורוזיס, משפרות את הסימפטומים של כאבי עצמות במחלת פאג'ט, ומפחיתות את הסיכון לסיבוכים של גרורות בסרטן העצמות, מחלות הקשורות למיאלומה, כולל כאבים או שברים. עם זאת, ביספוספונטים עלולים לגרום לאוסטאונקרוזיס של עצמות הלסת אחוזים 4.3-0.02 ), תגובה נדירה אך שלילית באופן חמור. דווח כי השכיחות של אוסטאונקרוזיס מסוג זה הינה בין ONJ ( אחוז בקרב חולי סרטן. משך זמן מצטבר ארוך יותר בביספוספונט וחשיפה למינון גבוה או 5- בקרב חולי אוסטאופורוזיס וכ שימוש תוך ורידי כמו גם טיפולי שיניים, טיפול בקורטיקוסטרואידים וגיל מתקדם, דווחו כגורמי סיכון עבור אוסטאונקרוזיס של עצמות הלסת הקשור לתרופה. בין המנגנונים הפוטנציאליים העומדים בבסיס המחלה נמצאים עיכוב של ספיגת עצם על ידי אוסטאוקלסטים, רמודלינג, דלקת וזיהום, עיכוב אנגיוגנזה ורעילות הרקמות הרכות. הפתופיזיולוגיה של אוסטאונקרוזיס של עצמות הלסת אינה מובנת במלואה, ההשערה היא כי הסיכון לאוסטאונקרוזיס עשוי לרדת לאחר תקופה ללא ביספוספונטים, תקופה זו ידועה כ"חופשת ביספוספונטים". בהתבסס על הרחבתם של ניסויים קליניים המצביעים על יעילות מתמשכת של ביספוספונטים לאחר טיפול ארוך טווח בתרופה, המליצה האגודה שנים של 5-3 ) על "חופשת תרופה" למשך שנתיים עד שלוש שנים לאחר ASBMR האמריקאית לחקר העצם והמינרלים ( טיפול בביספוספונטים לאוסטיאופורוזיס, על מנת למזער את בעיות הבטיחות. מספר מחקרים הדגימו כי בחולי סרטן, מתן ביספוספונטים באופן תוך וורידי במשך זמן רב יותר ובמינונים גבוהים יותר מהווה גורם סיכון חשוב עבור התפתחות אוסטאונקרוזיס, ומחקר דיווח על שכיחות מופחתת של מחלת העצם לאחר הפחתת מינון הביספוספונטים יחד עם טיפולי שיניים פעילים. מחברי המאמר מציינים, כי הראיות המוגבלות על האפקטיביות ומשך הזמן המתאים של "חופשת התרופות" של ביספוספונטים מהווים אתגר בקבלת החלטות קליניות. מטרה אי לכך, המחקר הנוכחי נועד להעריך את הפער בין השימוש בביספוספונטים לבין הופעת אוסטאונקרוזיס של עצמות הלסת באמצעות מסד נתונים ארצי מייצג. יתר על כן, החוקרים השוו מאפיינים הכוללים תחלואה נלווית ודפוסי טיפול על פי הפער בין השימוש בביספוספונטים ואוסטאונקרוזיס של עצמות הלסת במהלך טיפול בביספוספונטים או על פי משך הפסקת הטיפול לאחר השעית השימוש בביספוספונטים. המחברים השתמשו במאגר התביעות של שירות ביטוח הבריאות הממלכתי בקוריאה. הם זיהו בקרב המשתמשים ללא היסטוריה 2015-2010 , מקרים של אוסטאונקרוזיס שהתרחשו במהלך השנים 2015-2006 בביספוספונטים בין השנים השנים האחרונות. החוקרים העריכו את פער הזמן בין הטיפול האחרון בביספוספונטים לבין 4- של אוסטאונקרוזיס ב אחוזים) התרחשו לאחר הפסקת מתן 53.3( 836 , המקרים של אוסטאונקרוזיס 1,569 אבחנת האוסטאונקרוזיס. מבין 3- חודשים, שנה אחת, שנתיים ו 3 , הביספוספונטים. הפרופורציות המצטברות של הופעת אוסטאונקרוזיס תוך חודש אחוזים, בהתאמה. אורך חופשות התרופות לא הראה הבדל 96.1- ו 93.2 ,87.0 ,70.8 ,58.9 שנים לאחר הפסקת הטיפול היו משמעותי בין חולים עם או ללא תחלואה נוספת של סרטן וסוכרת. עם זאת, השימוש בביספוספונטים בפורמולציה של .) p <0.01( הזרקה השפיעה באופן משמעותי על השכיחות של אוסטאונקרוזיס שנים מההשעיה של הביספוספונטים, 3 מסקנות מחברי המאמר הן כי רוב המקרים של אוסטאונקרוזיס התרחשו בתוך עם שכיחות גבוהה יותר בקרב משתמשים בביספוספונטים בהזרקה עם שנה אחת או פחות של "חופשת ביספוספונטים".

Jung SY, Suh HS, Park JW, et al. Drug holiday patterns and bisphosphonate-related osteonecrosis of the jaw. Oral Diseases 25: 471- 480, 2019

46