עדכן רפואת שיניים - גיליון 164 נובמבר-דצמבר Israel Dental Update. No. 163. November-December 2019

.8 מאפיינים אטיולוגיים, דמוגרפיים ופתולוגיים ייחודיים של פריודונטיטיס אגרסיבית מקומית תומכים בסיווגה כקטגוריית משנה נפרדת של מחלות החניכיים , סיווג מחדש את מחלות החניכיים לשלוש קטגוריות עיקריות: פריודונטיטיס נמקית, 2017 כינוס קונצנזוס אשר נערך בשנת פריודונטיטיס כביטוי של מחלה מערכתית, וקבוצה המכונה בפשטות "פריודונטיטיס". קטגוריה אחרונה זו היא הגדולה ביותר וכוללת את רוב המקרים בהם נתקלים בפרקטיקה הקלינית. עם זאת, קבוצה של מקרים הנבדלים מבחינה קלינית ואטיולוגית משולבת באופן לא בולט בקטגוריית הפריודונטיטיס הכללית. במהלך המאה האחרונה, הם נקראו באופן שונה: פריודונטוזיס, ). מחברי המאמר רוצים להצביע על כך שקבוצה זו LAgP פריודונטיטיס נעורים מקומית ופריודונטיטיס אגרסיבית מקומית ( ראוייה לקטגוריה נפרדת. מטרה הסקירה הנוכחית מסכמת את הגוף המשמעותי של ראיות חזקות, התומכות בהכרה ובסיווג של פריודונטיטיס אגרסיבית מקומית כקטגוריית משנה נפרדת ומובחנת של מחלות החניכיים. פריודונטיטיס אגרסיבית מקומית חולקת כמה מאפיינים כלליים עם ). עם זאת, CP הצורות הנפוצות יותר של מחלת החניכיים, אשר באופן היסטורי מכונה, לעתים קרובות, מחלת החניכיים הכרונית ( כפי שמופיע בשם המחלה, פריודונטיטיס מקומית אגרסיבית הינה מצב מקומי, כיוון שהיא משפיעה בעיקר על השיניים הקבועות - הטוחנות הראשונות והחותכות. נוסף לכך, יש למחלה הופעה מוקדמת בקרב בני נוער או מבוגרים צעירים, לעתים קרובות תוך התקדמות מהירה. טיפול נאות בה, תוך התקדמות המחלה, עשוי לעצור או להפוך את כיוון התקדמות המחלה. לעומת זאת, הצורה השכיחה של מחלות החניכיים מתרחשת הרבה יותר מאוחר בחיים, ללא התמקדות של המחלה בשיניים החותכות והטוחנות הראשונות, ולרוב עם התקדמות פחות מהירה של מהלך המחלה. לפריודונטיטיס אגרסיבית מקומית שכיחות גבוהה פי עשר בקרב מתרפאים ממוצא אפריקני או מזרח תיכוני, ואילו מחלת החניכיים הכרונית לא מראה כל הבדלים בין-גזעיים או אתניים. גם המחלה הכרונית וגם פריודונטיטיס אגרסיבית מקומית הינן בעלות מרכיב תורשתי משמעותי. עם זאת, נראה כי המחלה הכרונית הינה מחלה מורכבת, הנגרמת על ידי גנים רבים שלכל אחד מהם השפעות מצומצמות, ואילו פריודונטיטיס אגרסיבית מקומית, בדרך כלל מהווה קובץ של מספר מקרים הנצפים בקרב בני משפחה קרובים, מצב המרמז על כך שגנים בעלי השפעה משמעותית על הסיכון למחלה, עשויים להתקיים כבסיס לפגיעות. מחקרים שנערכו על אודות הפתופיזיולוגיה של המחלות, גילו גם הבדלים מהותיים בין פריודונטיטיס אגרסיבית מקומית והמחלה הכרונית, הן בתגובות מיקרוביולוגיות והן בתגובות אימונולוגיות, אם כי יש צורך במחקרים רבים נוספים על מנת להבין היטב את מנגנוני המחלות. מחברי המאמר מציינים, כי ההכרה בכך שקיימות תת-קטגוריות משנה נפרדות של מחלות (כלומר, שהמצבים הינם הטרוגניים) הינה חיונית לשם התקדמות בהבנת האטיולוגיה ובמיטוב הטיפול הקליני. גיל מוקדם של התפרצות, הצטברות משפחתית ושכיחות מוגברת בקבוצות גזעיות ואתניות מסוימות, הינם מאפיינים שצוינו בעבור פריודונטיטיס אגרסיבית מקומית ומחלות נוספות. לדבריהם, דוגמאות אחרות להטרוגניות של מחלות נחשפו במחלות רבות אחרות, כולל אלצהיימר ומחלת פרקינסון. תחום הרפואה המדויקת מתפתח במהירות, תוך ניצול הידע של תת-קבוצות אטיולוגיות, המגיבות באופן שונה לתרופות שונות או לטיפולים אחרים, ולכן שטח הפריודונטיה לא צריך להיות יוצא דופן במסע הידע הזה. למעשה, הולכת וגוברת ההכרה בערך של הנגשת גישה זו לרפואת השיניים והשקת התחום החדש של פריודונטיה בהתאמה אישית. במהלך ארבעת העשורים האחרונים נאספו כמויות גדולות של נתונים, המתמקדים בתכונות הקליניות, האפידמיולוגיות, המיקרוביולוגיות, האימונולוגיות והגנטיות של פריודונטיטיס אגרסיבית מקומית. מרבית התכונות הללו מצביעות על כך, שמחלה זו שונה מהצורות הנפוצות של מחלות החניכיים. אין זה סביר כי שפע מידע זה היה קיים, אלמלא המחלה לא הייתה נחשבת לקטגוריית משנה מובהקת של מחלות החניכיים. ההכרה הנמשכת בפריודונטיטיס אגרסיבית מקומית כקטגוריית משנה בסיווג מחלות החניכיים, תומכת במחקר נוסף המתמקד באינטראקציות שבין המאחסן והחיידקים ובהיבטים אחרים של האטיולוגיה הייחודיים לפריודונטיטיס אגרסיבית מקומית. יתר על כן, חקירת ההבדלים בין הממצאים שהתקבלו ממחקרים של פריודונטיטיס אגרסיבית מקומית, תוך תצפיות על המחלה הכרונית בקרב מתרפאים מבוגרים, עשויה לעזור לקלינאים להבין טוב יותר את שני

Fine DH, Armitage GC, Genco RJ, et al. Unique etiologic, demographic, and pathologic characteristics of localized aggressive periodontitis support classification as a distinct subcategory of periodontitis. J Am Dent Assoc 2019; 150(11):922-931

32