עדכן רפואת שיניים - גיליון 164 נובמבר-דצמבר Israel Dental Update. No. 163. November-December 2019

.18

של נגיף הפפילומה האנושי DNA הקשר בין האורלי והתקדמות סרטן לאחר טיפול ראשוני

בקרצינומה של תאי קשקש בחלל הפה והלוע

אחוזים מכלל 22- בעל סיכון גבוה, גורם לכ 16 - ) ובעיקר מסוג HPV קיימת הערכה, כי ברחבי העולם נגיף הפפילומה האנושי ( ) של הלוע וכחמישה אחוזים של חלל הפה. שיעורי ההישרדות גבוהים באופן משמעותי בקרב SCC הקרצינומה של תאי קשקש ( חולים שאובחנו כחיוביים לנגיף הפפילומה האנושי, מאשר חולי סרטן הפה והלוע, שהינם שליליים לנגיף הפפילומה האנושי. עם אחוזים מהמטופלים שאובחנו כחולים בסרטן הפה והלוע החיובי לנגיף הפפילומה האנושי, חווים התקדמות של מחלת 20- זאת, כ 16 - אורלי של נגיף הפפילומה האנושי DNA הסרטן או מוות תוך חמש שנים. מחקרים רטרוספקטיביים מראים, כי גילוי של לאחר סיום הטיפול הרפואי, עשוי לסייע בזיהוי חולים בסיכון מוגבר לחזרת הסרטן האורופרינגיאלי, שהינו חיובי לנגיף הפפילומה שהתגלו לאחר 16 - של נגיף הפפילומה האנושי האורלי מסוג DNA האנושי. במחקרים אלו, שמונה מתוך תשעה חולים עם של נגיף הפפילומה האנושי הניתן לזיהוי בגידול. DNA הטיפול, פיתחו הישנות של המחלה. עם זאת, הישנות נצפתה גם בהיעדר של נגיף הפפילומה האנושי עשויה להיות קשורה בזיהוי מצבי סרטן תת-קליניים. DNA מחקרים אלה מראים, כי נוכחות של מטרה של נגיף הפפילומה DNA מחברי המאמר תכננו מחקר קבוצתי פרוספקטיבי על מנת לחקור את השכיחות והדינמיקה של גילוי של נגיף הפפילומה האנושי עם הישנות והישרדות בקרב חולים עם קרצינומה DNA האנושי האורלי, כמו גם את הקשר של נוכחות של תאי קשקש של הפה והלוע. על מנת להנחות את הפרשנות של הנתונים, נכללו במחקר חולים עם קרצינומה של תאי קשקש של הפה והלוע, אך בעלי תוצאה שלילית של נגיף הפפילומה האנושי כאוכלוסיית ביקורת. חולים עם סרטן מסוג קרצינומה 396 המחקר הפרוספקטיבי הנוכחי נערך בשני מוסדות בארצות הברית (אוהיו ובלטימור) וכלל . דגימות שטיפה אורליות נאספו 2016 ועד למאי 2011 של תאי קשקש של הלוע או חלל הפה, אשר אובחנו לאחרונה החל מיולי באופן פרוספקטיבי לאחר האבחנה ועם סיום הטיפול הראשוני. כמו כן נאספו דגימות שטיפת פה במהלך ההקרנות. בהמשך, נעשתה סוגים של נגיף הפפילומה האנושי ונערך כימות של העומס 37- מתוך דגימת הגידול המטוהרת ושטיפות הפה ל DNA הערכה של הנגיפי על ידי תגובת שרשרת של פולימראז בזמן אמת ספציפית לסוג הנגיף. סוגי הסרטן עברו ריבוד לפי מצב נגיף הפפילומה האנושי בתוך הגידול, ונגיפי הפפילומה האנושי סווגו כשייכים לסוג הגידול אם היו זהים לאלו שנתגלו בגידול, או כסוג ללא גידול. DNA של נגיף הפפילומה האנושי לפני, במהלך ולאחר הטיפול. הוערכו הקשרים בין איתור DNA החוקרים חישבו את השכיחות של של נגיף הפפילומה האנושי האורלי מהסוג הקשור לגידול ושאינו קשור לגידול, ובוצעה הערכה של אי הישנות וההישרדות הכללית. אחוזים] שייכים 89.4[ ​ 354 ; אחוזים] היו גברים 74.5[ 295 ;)] שנים 96-19 , שנים [טווח 59 , החולים (גיל חציוני 396 בסרטן חלל הפה ותשעה בקרצינומה ראשונית לא ידועה של תאי קשקש 170 ; חלו בסרטן הפה והלוע 217 , לגזע/אתניות לבנה של הראש והצוואר. השכיחות של גילוי נגיף הפפילומה האנושי האורלי בעת האבחנה, הייתה גבוהה יותר בקרב חולים עם נגיף פפילומה אנושי חיובי מתוך 170 אחוזים] לעומת 84.2[ 194 מתוך 24( בהשוואה לקרצינומה של תאי קשקש של הראש והצוואר עם נגיף פפילומה שלילי אחוזים וספציפיות של מאה אחוזים 81 של נגיף הפפילומה האנושי האורלי, הייתה רגישות של 16 - DNA אחוזים]). ל- 12.4[ 202 לנגיף הפפילומה האנושי החיובי של קרצינומה של תאי הקשקש. השכיחות והעומס של נגיף הפפילומה האנושי אשר הוגדר כשייך לסוג הגידול, פחתו באופן משמעותי במהלך הטיפול הראשוני, עם יחס סיכויים לסבירות לזיהום שהלך וגדל בכל חודש לאחר של נגיף DNA האבחנה, זאת בניגוד לאלו עם הסוג שאינו קשור לגידול. עישון נוכחי היה קשור באופן משמעותי לפינוי נמוך של הפפילומה האנושי מסוג הגידול. בקרב חולים חיוביים בנגיף הפפילומה האנושי, ההישרדות הכוללת של שנתיים הייתה נמוכה מסוג DNA משמעותית תוך גילוי מתמשך של נגיף הפפילומה האנושי מסוג הגידול לאחר הטיפול, מאשר בקרב אלה ללא גילוי אחוזים). לא נמצאו 88 אחוזים לעומת 55( אחוזים), וכך גם ההישרדות ללא הישנות 95 אחוזים לעומת 68( הגידול לאחר הטיפול מסוג נגיף הפפילומה האנושי שאינו מסוג הגידול, בקרב חולים עם קרצינומה של הראש והצוואר חיובית לנגיף DNA שום קשרים ל- של נגיף הפפילומה האנושי DNA הפפילומה האנושי או שלילית לנגיף. מסקנות מחברי המאמר הן, כי השכיחות והעומס הנגיפי של מסוג הגידול, הציגו ירידה מהירה עם הטיפול, וגילוי קבוע היה קשור לעלייה בסיכון להישנות ולמוות.

מבין

Fakhry C, Blackford AL, Neuner G, et al. Association of oral human papillomavirus DNA persistence with cancer progression after primary treatment for oral cavity and oropharyngeal squamous cell carcinoma. JAMA Oncol 2019 ; 5(7):985-992

60