עדכן רפואת שיניים - גיליון 166 מרץ-אפריל Israel Dental Update. No. 166. March-April 2020

.5 השוואה בין שני פרוטוקולים אנטי מיקרוביאליים, עם או בלי אוגמנטציה מודרכת של העצם בטיפול בפרי אימפלנטיטיס אחוזים. עם זאת, סיבוכים ביולוגיים ומכניים מסבירים את 95- שיעורי ההישרדות של השתלות דנטליות לטווח הארוך מתקרבים ל העלייה המשמעותית במספר השתלים הכושלים. פרי אימפלנטיטיס, הנחשב מצב של סיבוך ביולוגי, הינו נגע דלקתי הנגרם על ידי חיידקים אורליים, והוא מוביל לאובדן העצם בשתלים שעברו אוסאואינטגרציה. על פי מטה אנליזה שבוצעה לאחרונה, השכיחות אחוזים בקירוב, ממצא שאושר על ידי "המחקר האפידמיולוגי הראשון מבוסס 22 הכוללת של פרי אימפלנטיטיס עומדת על האוכלוסייה על פרי אימפלנטיטיס." לדברי מחברי המאמר, ישנם כמה מאפיינים ביולוגיים קליניים משותפים למחלת החניכיים הכרונית ולפרי אימפלנטיטיס. עם זאת, בבני האדם, נגעים של פרי אימפלנטיטיס נראים גדולים יותר, עמוקים יותר ומציגים ספירות גבוהות יותר של גרנולוציטים, נויטרופילים ואוסטאוקלסטים, מאשר נגעים של פריודונטיטיס; מצב אשר הוכח גם במודלים של בעלי חיים. ניקוי מכני יסודי של השתל שנחשף, נראה כתנאי מוקדם לטיפול בנגעים דלקתיים סביב שתלים. עם זאת, אין ההליך הזה מספיק על מנת לקדם את הרגנרציה של העצם ויצירת אוסאואינטגרציה מחדש, אפילו בליווי של מתן אנטיביוטיקה מערכתית. מספר שיטות, כגון שימוש בחומרי חיטוי, טכנולוגיות אברזיביות ולייזר, הוצעו על מנת לטהר את השתל החשוף. עם זאת, בהגדרות הקליניות, הגישה לחיטוי יעיל של השתל נראית מוגבלת מאוד בגלל מבני המאקרו והמיקרו של השתל וצורת העצם סביב השתל. בהתבסס על מסורת ארוכה של שימוש משולב בגורמים אנטי מיקרוביאליים (כולל טטרציקלין וכלורהקסידין) לטיפול במחלות החניכיים, נחקר אף השימוש בחומרים אלו לצורך חיטוי פני השטח של שתלים, אך התוצאות שהתקבלו היו מעורבות. יתר על כן, השימוש הנרחב באנטיביוטיקה הוביל להיווצרות זנים מיקרוביאליים יציבים, מצב שהפך לבעיה עולמית בתחום בריאות הציבור. על ). הטיפול הזה מייצג טכנולוגיה aPDT מנת להתגבר על חלק מהמגבלות הללו, הוכנס לשימוש טיפול פוטודינמי אנטי-מיקרוביאלי ( שבה משמשים אברים פנים וחוץ תאיים של חיידקים למטרה ממוקדות, על ידי פוטוסינטסייזר הסופג את אנרגיית האור, בדרך כלל ממקור של לייזר אדום, ומפיק חמצן בעל אנרגיה גבוהה ודנטורציה של חלבון בתוך החיידק המוביל למוות של התאים החיידקיים. חוקרים אחרים מציעים, כי הטיפול הפוטודינמי האנטי-מיקרוביאלי עשוי לשפר את הריפוי באמצעות מודולציה של ציטוקינים שנה. מחקרים קליניים 30- ) משמשת להכנת אתרי השתלות דנטליות במשך יותר מ GBR וכמוקינים. רגנרציה מודרכת של העצם ( מהעת האחרונה, מדווחים על שימוש בחומרי עצם ביולוגיים שונים כטיפולים עצמאיים, או מוטבעים בפרוטוקול של רגנרציה מודרכת בטיפול בליקויים של פרי אימפלנטיטיס. מחברי המאמר מציינים, כי מחקרים מעטים העריכו את האפשרות לשימוש בטיפול פוטודינמי אנטי-מיקרוביאלי כנספח לניהול של מצבי פרי אימפלנטיטיס. לדבריהם, רק מעט ידוע על השפעת הטיפול הזה על דקונטמינציה ועל ההשפעה על התחדשות העצם לאחר זיהום של פני שטח השתל, ובמיוחד באזור המגע של השתל והעצם. מטרה המחקר הנוכחי נערך על מנת להשוות בין שני פרוטוקולים אנטי מיקרוביאליים באופן עצמאי, או בשילוב עם רגנרציה מודרכת של העצם בשחזור כירורגי של פגמים של פרי אימפלנטיטיס באמצעות מודל של כלבים. החוקרים השתמשו בשמונה כלבי ביגל בהם הושרה מצב של פרי אימפלנטיטיס באמצעות קשירת חוטים סביב שתלים. החיות קיבלו טיפול פוטו-דינמי אנטי-מיקרוביאלי, או טיפול מקומי באמצעות טטרציקלין הידרוכלוריד, בשילוב עם רגנרציה מודרכת של העצם, או התערבויות כירורגיות בלבד. שבועות לאחר הניתוח הומתו הכלבים ובוצעו ביופסיות בלוק של אתרי הנגעים לשם ניתוח היסטולוגי. התוצאה העיקרית של 12 המחקר הייתה חזרת האוסאואינטגרציה. התוצאות המשניות כללו יצירת עצם אלבאולרית ומאפיינים שנותרו מהנגעים. כמו כן הוערכו ההשפעות של אתרי השתלים, חשיפה מוקדמת וסוג הפרוטוקול המיקרוביאלי על התחדשות העצם. לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין שני הפרוטוקולים האנטי-מיקרוביאליים, והשימוש הנלווה ברגנרציה מודרכת של העצם נכשל ביכולתו לשפר באופן משמעותי את האוסאואינטגרציה, או את היווצרות העצם באמצעות כל הפרוטוקולים שנוסו. אתרים בוקאליים וחשיפה מוקדמת של השתל, השפיעו לרעה על הרגנרציה של העצם. מסקנת מחברי המאמר היא, כי שני טיפולים אנטי-מיקרוביאליים שנערכו באופן עצמאי, או בשילוב עם רגנרציה של העצם, הביאו ליצירת עצם דומה ומוגבלת.

Ramos UD, Suaid FA, Wikesjo UME, et al. Comparison between two antimicrobial protocols with or without guided bone regeneration in the treatment of peri-implantitis. A histomorphometric study in dogs. Clin Oral Impl Res 28: 1388-1395, 2017

20