עדכן רפואת שיניים - גיליון 167 מאי-יוני Israel Dental Update. No. 167. May-June 2020

.3 תורשתיות של מדדים, מסלולים ותת סוגים של מחלת העששת

מיליון ילדים, 500- מיליון מבוגרים ו 2,500- עששת השיניים היא אחת המחלות הכרוניות הנפוצות ביותר ברחבי העולם, עם כ הסובלים מעששת שאינה מטופלת. המחלה הינה מורכבת, ונראה כי התצוגה הקלינית נובעת מיחסי גומלין בין רכיבים גנטיים שנה הוצעה במחקרים על בעלי חיים תיאוריה לגבי קיומה של תרומה 70- וסביבתיים. לדברי מחברי המאמר, כבר לפני יותר מ גנטית לרגישות לעששת. מאז, בדקו מספר מחקרים את החשיבות היחסית של גורמים גנטיים וסביבתיים באטיולוגיה של העששת אחוזים 65- ל 20 באמצעות בדיקת משפחות ותאומים שגדלו יחד או לחוד. מחקרים אלו דיווחו, כי גורמים גנטיים מסבירים בין מהשונות במדדי המחלה. מחקרים נוספים דיווחו גם על השפעה גנטית ועל תוצאות אחרות הקשורות באופן פוטנציאלי לרמת המחלה הכוללת, כגון המורפולוגיה של השיניים, נוכחות מחלה לא מטופלת, מספר המשטחים האוקלוזאליים המושפעים, פרופיל חיידקי הפה והעדפת מזון מתוק. מחקרים מהעת האחרונה מצביעים על כך שתורשתיות מחלת העששת עשויה להשתנות לפי סוג השן, סגמנט קשת השיניים, חלק השן או המין. אחת הדוגמאות לכך היא החלוקה הברורה ליחידות ביולוגיות של קבוצות משטחי שיניים על פי מצב העששת, אשר הינן בעלות רגישות גנטית דיפרנציאלית. מחקר שנערך לאחרונה מאתגר את הפרשנות של קיום בסיס גנטי מתון לרגישות לעששת, ומחבריו טוענים כי בקרב ילדי הגן יש רלוונטיות נמוכה לגורמים גנטיים בהשוואה לגורמים סביבתיים. מחברי המאמר הנוכחי מציינים, כי אחת הדרכים לגשת לשאלות אלה היא לבצע אנליזה רחבה באמצעות תכנון מחקר של תאומים ונתוני רישום באיכות גבוהה. מרשם התאומים השבדי, שהחל בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת, הינו מרשם מבוסס אוכלוסייה של זוגות תאומים הגדול ביותר עם זיגוזיות (מידת זוגות תאומים, ומדי שנה מגייסים אליו את כל התאומים בגיל בית 85,000 הדמיון הגנטי בתוך כל זוג) ידועה. המרשם כולל מעל אחוזים הם מונוזיגוטיים, ואילו השאר הינם דיזיגוטיים מאותו המין או מהמין השני. 25- הספר המוקדם. מבין זוגות התאומים, כ מטרה המחקר הנוכחי נועד לבחון את החשיבות היחסית של גנים ושינויי הסביבה עם הגיל, לבדוק כיצד גורמים גנטיים משפיעים על המסלולים של מדדי העששת, והאם מקבצים של מחלת העששת מייצגים מחלות שונות מבחינה אטיולוגית, בהתבסס על התרומה הגנטית לכל קבוצה. , והנתונים הדנטליים התקבלו מרישומי השיניים הקיימים. 97-7 תאומים במרשם התאומים השבדי בגילאי 41,678 הניתוח כלל עד )3- ) פרמטרים המייצגים את מסלול התקדמות העששת ממדגמי אורך; ו 2 ; ) סיכום מדדי הניסיון בעששת 1 : מדדי התוצאה היו מדדי עששת בקבוצות משטחי שיניים אשר דומים מבחינה ביולוגית (קבוצות עששת). ניתן היה להסביר באמצעות גורמים גנטיים אחוזים מהווריאציות במסלולי העששת. זוהו שבע 60.5-50 אחוזים מהווריאציות במדדי העששת ובין 62.7-49.1 אדיטיביים בין אחוזים. גורמים סביבתיים משותפים היו חשובים רק עבור חלק 54.3-41.9 קבוצות עששת, אשר כללו הערכות תורשתיות של בין אחוזים של שונות בעששת של החרירים בשיניים טוחנות, אך לשונות קטנה בקבוצות אחרות 16- מהקבוצות הללו ונתנו הסבר ל של סוגי עששת. הגורמים הגנטיים המשפיעים על קבוצות אלו היו חופפים רק חלקית, מצב המרמז על כך כי לתהליכים ביולוגיים שונים ישנה חשיבות בקבוצות שונות של משטחי שיניים וכי אחריות מולדת לתבניות מסוימות של הופעת העששת עשויה להסביר באופן חלקי מדוע סוגים של משטחי שיניים יוצרים קבוצות בתוך הפה. מסקנות מחברי המאמר הן, כי תוצאות אלה מספקות כימות משופר של גורמים גנטיים באטיולוגיה של מחלת העששת, וכן נתונים חדשים על תפקיד הגנטיקה מבחינת השינויים האורכיים במצב העששת ודפוסים ספציפיים של תצוגת המחלה אשר עשויים לעזור להניח את היסודות להתערבויות בהתאמה אישית בעתיד.

Haworth S, Esberg A, Lif Holgerson P, et al. Heritability of caries scores, trajectories, and disease subtypes. J Dent Res 2020; 99(3):264- 270

22