עדכן רפואת שיניים - גיליון 168 יולי-אוגוסט Israel Dental Update. No. 168. July-August 2020

מה חדש בענף הדנטלי

העמותה הישראלית להשתלות דנטליות

דבר נשיא העמותה

חברי עמותה יקרים, בשנה לא פשוטה זו, אנו בעמותה ממשיכים לחשוב כל הזמן איך לשפר את הידע הכללי של רופאי השיניים גם המעשי וגם התיאורטי. אנחנו מתכננים חברים בלבד, בעקבות מגבלות התו הסגול של הקורונה. 30- סופ"ש מדעי, שהרשימה אליו כבר התמלאה, בראש פינה, מוגבל ל נמשיך ונעשה סופי שבוע מדעיים מדי פעם מוגבלים לצערנו במספר החברים המשתתפים. מאד רציתי לנצל את המקום לדבר אתכם על קולגיאליות ופרגון הדדי, שהם יסודות ההתנהגות שמכתיבות את האתיקה החברית והאווירה ששוררת בינינו. לפני מספר שבועות, כתב חברי וחבר הנהלת העמותה, ד"ר ולדי דבוריס מאמר על נושא זה, בצורה שמשקפת מאד את דעתי ולכן ביקשתי מד"ר דבוריס רשות לפרסם את דבריו כאן בדבר יו"ר העמותה: "בעוונותיי, אני חבר בכמה קבוצות פייסבוק אליהן באים מטופלים כדי לשאול שאלות הנוגעות לרפואת שיניים. לאחרונה אני מרגיש שישנה החרפה שקל לזירקוניה בכל 1000"( מסוימת בשאלות. לא עובר יום בלי שעולים לקבוצות צילומים מטושטשים ("יש פה חורים?"), הצעות מחיר מטושטשות הפה – נראה לכם יקר?") ושאלות כלליות בנוסח "כמה עולה חליפה ליתום?" אני מודה שאני מוצא את עצמי לא פעם בדילמה קשה. מצד אחד, מתחשק לענות לכל אחת ואחד מן המסכנים האלה ששואלים שם, שאולי כדאי שיאמינו קצת לרופאי השיניים שלהם ויסמכו עליהם. מצד שני, ברור לי שאי-אפשר לחנך את כולם, מה גם שתהום חוסר-האמון הפעורה בין רופאי השיניים למטופלים עמוקה מאוד; ואני מניח שזה דבר ייחודי למקצוע שלנו – מקצוע רפואי שהפך לשוק. אני לא מכיר כזה דבר בשום מקום אחר – לא ברפואת עיניים, לא בכירורגיה פלסטית, לא בגינקולוגיה, לא בפרוקטולוגיה. באמת, דמיינו לכם מטופלים שמעלים תמונות של האזור הרלוונטי לקבוצת "תשאל פרוקטולוג" בפייסבוק. קשה לדמיין? כי באמת אין דבר כזה. אז אני משתדל להיות קורקטי, לענות לשאלות כלליות, אף פעם לא לגופו של מטופל. תמיד לשלוח חזרה לרופא המטפל. יותר משאני משיב שם, אני נמנע מלהשיב למרבית השאלות בקבוצות האלה. אבל תמיד משמח לראות כיצד באים הקולגות היקרים ומשיבים: "יקר", "זול" ובעיקר "בוא אלינו למרפאה, אנחנו כבר נסדר הכל." ולכן אני רוצה לדבר על קולגיאליות, יותר נכון, היעדר הקולגיאליות בענף החולה שלנו. כי בסופו של דבר, כשאנחנו מדברים על ענף רפואת השיניים בישראל במונחים של "שוק" ואז בוכים על "ירידתו לזנות" ומחפשים אשמים במצב, ההצעה הכי טובה שאני יכול לתת היא: הביטו במראה. כל אחד שמגיב על שאלת מטופל בנוגע לתכנית או טיפול של רופא פלוני במילים "תבוא אליי למרפאה ואסדר לך את זה", וכל מי ששולח אנשי שיווק להגיב כך מטעמו, זורק עוד זרדים למוקד עליו נשרף המקצוע שלנו. ("הו, תמימות קדושה," הפטיר יאן הוס לזקנה שהוסיפה זרדים למוקד עליו נשרף הוא עצמו; ובמקרה שלנו, אי-אפשר לחשוד כאן בתמימות.) הדוגמאות שהבאתי כאן הן רק סימפטומים של חוסר פרגון כללי שקיים בין הקולגות במקצוע שלנו בארץ. אם אני צריך לחשוב על הסיבות הפסיכולוגיות העמוקות לחוסר הפרגון – הן תהיינה רבות ומגוונות ואתם לא תצאו מן החפירה הזו במשך כמה שעות. לכן, אסכם זאת במילה אחת – תסכול. תסכול מקצועי, תסכול כלכלי, תסכול משיעמום, תסכול מהחיים שעוברים. חלק מדחיקים את התסכול, אחרים מעדיפים להוציא אותו על הסובבים אותם או על הקולגות בפייסבוק, כולל אותם קולגות ללא-שם שהובאו על-ידי מטופל פלוני לקבוצת הפייסבוק על-מנת להיסקל בה פומבית". בברכה, ,DMD , י ד"ר ירון אבנ נשיא העמותה הישראלית להשתלות דנטליות (ע.ר)

82