עדכן רפואת שיניים - גיליון 172 מרץ-אפריל Israel Dental Update no.172 March-April 2021

.20 ממצאים קליניים והיסטוריה של אובדן עצם באתרי שתלים פרי-אימפלנטיטיס הינו מצב פתולוגי ברקמות סביב שתלים דנטליים הקשור לרובד. המצב מאופיין בדלקת ברירית סביב השתל אחוז 10> ואובדן העצם התומכת. מחקרים אודות השכיחות של פרי-אימפלנטיטיס הראו כי מצב זה הינו שכיח ומשפיע על מהמתרפאים אשר סופקו להם שחזורים הנתמכים בשתלים. לצורך אבחון נאות של המחלה, נדרשת בדיקה עדינה של הרקמות הרכות סביב השתל וכן הערכה רדיוגרפית של רמות העצם השוליות. המאפיינים של פרי-אימפלנטיטיס הינם דימום בעת בדיקת ) ואובדן פרוגרסיבי של העצם השולית. אי לכך, לדברי מחברי המאמר בדיקות PPD ) בשילוב עם עלייה בעומק הכיסים ( BoP מחדר ( וכן כאשר קיימת אינדיקציה, PPD ו- BoP שגרתיות של בני אדם הנושאים שתלים צריכות לכלול בדיקה חזותית, הערכה קלינית של הערכה רדיוגרפית של רמות העצם השולית. ההנחיות האירופיות בנושא ההגנה מפני קרינה ברדיולוגיה הדנטלית (נציבות אירופה, ) מרתיעות באופן ברור מפני צילומי רנטגן שגרתיים ללא בדיקה קלינית קודמת. אי לכך, נדרשות הנחיות לרופאים לגבי ביצוע 2004 צילומי רנטגן בעת בדיקות מיון על מנת למזער את מספר התוצאות השליליות הכוזבות. הם מדגישים כי אמצעים קליניים כגון הופעת דימום בעת בדיקה בשילוב עם עומק הכיסים אינם הליכים פולשניים וניתן להעריכם בקלות, אך הדיוק הדיאגנוסטי שלהם כמבחני סינון עבור אובדן עצם טרם נקבע. אמנם נתונים מסוימים מעידים כי עומק הכיסים מהווה מדד מתואם להערכה ניתוחית של רמות העצם באתרי פרי-אימפלנטיטיס, אולם לא הוכח קשר כללי בין דימום ועומק כיסים לבין הרמה או האובדן של העצם השולית. אבחון של פרי-אימפלנטיטיס מבוסס על הערכה קולקטיבית של ממצאים, כולל ככל האפשר הערכות אורכיות. אולם, במציאות, נתוני התייחסות אינם זמינים בדרך כלל, והרופאים צריכים לבצע אקסטרפולציה על סמך מדידות הנעשות בנקודת זמן אחת. מטרה המחקר הנוכחי בוצע על מנת להעריך באם ממצאים קליניים באתרי שתלים הינם רלוונטיים כמבחנים לסקירת ההיסטוריה של איבוד בני אדם שעברו טיפול משקם הנתמך באמצעות 23,000 > מתרפאים המייצגים 900 העצם השולית. החוקרים בחרו באופן אקראי מתרפאים שקיבלו 596 . תשע שנים לאחר הטיפול הוזמנו המשתתפים לבדיקה קלינית בה נכללו 2003 שתלים בשבדיה בשנת מתרפאים. מתוך אלו נעשתה הערכה קלינית 588 שתלים בקרב 2,277 שתלים. לאחר תשע שנים נותרו עדיין במקומם 2,376 בתחילה מתרפאים אשר נשאו שחזורים שנתמכים בשתלים. ההערכה כללה בדיקת עומק כיסים והימצאות דימום בעת הבדיקה, כמו 427- ל גם הערכה רדיוגרפית. ההיסטוריה של אובדן העצם אושרה באמצעות התיעוד שנערך בבסיס הטיפול. דיוק האבחון הוערך באמצעות עקומות מאפיינות וניתוחי רגרסיה מרובת רמות. התוצאות בוטאו כרגישות/ספציפיות ויחסי סיכוי. בעוד שרגישות בדיקת עומק הכיסים באמצעות מחדר ביחס לאובדן העצם הייתה נמוכה, הספציפיות הייתה בדרך כלל גבוהה. המודלים הסטטיסטיים העלו כי מ"מ. הרגישות של הופעת דימום בעת בדיקה ביחס לאובדן עצם 0.30 כל מילימטר נוסף של עומק כיס תואם אובדן עצם נוסף של אחוזים. 42.2 אחוזים ואילו הספציפיות הייתה 80.9 מ"מ הייתה 2- של יותר מ מסקנות מחברי המאמר הן, כי פרמטרים קליניים באתרי שתלים שהושגו בנקודת זמן אחת נקשרו להיסטוריה של איבוד העצם השולית. בעוד שהופעת הדימום בעת הבדיקה הפגינה רגישות גבוהה, הרי שרגישות בדיקת עומק הכיסים הייתה בדרך כלל נמוכה. הנתונים הנוכחיים מצביעים על כך שהופעת דימום בעת בדיקה הינה מדד רלוונטי לסקירת ההיסטוריה של אובדן עצם בשתלים.

Berglundh J, Romandini M, Derks J, et al. Clinical findings and history of bone loss at implant sites. Clin Oral Impl Res 2021; 32: 314- 323

52

Made with FlippingBook - Online Brochure Maker