עדכן רפואת שיניים - גיליון 173 מאי-יוני Israel Dental Update no.173 May-June 2021

.19 אינדיקטורים לסיכון לכישלון שתלים ניתן לחלק כשלים בשתלים דנטליים למצבים ביולוגיים וטכניים. סיבוכים ביולוגיים מוגדרים כחוסר יכולת של רקמת המאחסן להקים או לתחזק אינטגרציה עם שתלים דנטליים, כולל פגיעה בתפקוד השתל עקב תהליכים ביולוגיים המשפיעים על העצם התומכת והרקמות הרכות. יתר על כן, כשלים ביולוגיים מחולקים לכשלים מוקדמים ומאוחרים. אובדן שתל מוקדם נחשב באם הכשל מתרחש לפני או בזמן חיבור האבטמנט והסיבה העיקרית היא חוסר אוסאואינטגרציה לפני ההעמסה התפקודית (כלומר, רקמה סיבית נוצרת בין השתל לבין עצם הסמוכה לאחר מיקום השתל). קיימים גורמים רבים נוספים אשר יכולים לתרום לכישלון שתל מוקדם, כגון גיל, מין, עישון, מיקום השתל, אורך השתל, הפרוטוקול הכירורגי, ספיגת עצם בעת הניתוח והליכי השתלה מידיים. לעומת זאת, אובדן מאוחר של שתלים הינו כישלון של האוסאואינטגרציה שהושגה ונקשר, בין היתר, לעומס יתר של הסגר ולפרי-אימפלנטיטיס. בהקשר זה דווח כי מתרפאים עם היסטוריה של מחלת חניכיים כרונית, שליטה לקויה ברובד וטיפול תומך בלתי סדיר של סביבת השתל לאחר הצבתו נמצאים בסיכון מוגבר לפרי-אימפלנטיטיס. בניגוד לבעיות הביולוגיות, סיבוכים טכניים מייצגים את כל האירועים המכניים שעלולים לגרום נזק לשתלים, לרכיבי השתל ו/או החלק העילי הבנוי על גבי השתל. מבחינה זו, הסיבוכים הטכניים הנפוצים ביותר הם היווצרות סדקים ואובדן הרטנציה (התפרקות הצמנט והתרופפות ברגים). מחברי המאמר מציינים כי שכיחות הסיבוכים הביולוגיים והטכניים היא גבוהה ועלולה להיות בעלת השלכות כלכליות קשות. אי לכך, הערכת ההישרדות ושיעורי ההצלחה, כמו גם ההתרחשות של סיבוכים ביולוגיים וטכניים, הינה בעלת עניין רב לרופאים ועשויה להגביר את הידע וההבנה שלהם בנושא כישלון השתלים. במחקר לאורך תקופה של תשע שנים שנערך לאחרונה, נמצא אובדן אחוזים מהשתלים 2- אחוזים מהמתרפאים ו 4.2- אחוזים מהשתלים, בעוד ש 1.4- אחוזים מהמתרפאים ו 4.4- מוקדם של שתלים ב הציגו כשל מאוחר בשתלים. מכאן, ההבנה הנכונה של כל הגורמים לאובדן שתלים עשויה לעזור לרופאי השיניים למנוע סיבוכים אפשריים וכשלים. הם טוענים כי הסיבות לכישלון מוקדם ומאוחר של שתלים יובנו טוב יותר בעקבות ניתוח נתונים קליניים ארוכי טווח אשר יערך במוסד אחד. מטרה המחקר הנוכחי נערך על מנת להעריך את שיעורי האובדן המוקדם והמאוחר של שתלים במדגם מתרפאים שקיבלו טיפול משקם הנתמך על שתלים במסגרת אוניברסיטאית. יתר על כן, המחקר נועד להעריך משתנים לכישלון ההשתלה הקשורים למתרפאים ולשתלים. .2012-2001 החוקרים ביצעו ניתוח בדיעבד בקבוצת מתרפאים שטופלו בטיפול משקם הנתמך על ידי שתלים בתקופה שבין השנים המתרפאים נבחרו באופן אקראי מתוך מאגר אלקטרוני ותוכננו לפגישה לצורך רישום מאפייני המשתתף וההשתלה. תוצאת המחקר שתלים. הזמן הממוצע של 710- מתרפאים ו 190 העיקרית הייתה אובדן שתל (כישלון שתל מוקדם ומאוחר). בסך הכל נכללו במחקר אחוזים) לפני הצבת השיקום בתקופה ממוצעת 2.1( אחוזים) נכשלו בארבעה מתרפאים 0.6( שנים. ארבעה שתלים 8.2 התפקוד היה אחוזים), 3.7( שתלים 26 אחוזים) עברו כשל מאוחר בשתלים, המייצגים 8.9( נבדקים 17 , חודשים לאחר הניתוח. יתרה מכך 1.5 של לאחר מעקב ממוצע של חמש שנים מהצבת התותבת. המודל הסטטיסטי רב המשתנים הסופי הצביע על שלושה גורמים הקשורים שנים, מעשנים/מעשנים לשעבר ושתלים ללא גישה להיגיינה בין-פרוקסימאלית. 55 < לכשל מאוחר בהשתלה: גיל המשתתפים מתרפאים שקיבלו טיפולי שתלים במסגרת 190 מסקנות מחברי המאמר הן, כי שיעור כישלון השתלות מוקדם ומאוחר במדגם של שנים ומעשנים/מעשנים לשעבר 55 < אחוזים בהתאמה, ברמת המשתתפים. מתרפאים בני 8.9- אחוזים ו 2.1 אוניברסיטאית היה וכן שתלים עם גישה בלתי מספקת להיגיינה בין-פרוקסימאלית היו קשורים באופן משמעותי לכשל מאוחר בהשתלה.

Takamoli J, Pascual A, Martinez-Amargant J, et al. Implant failure and associated risk indicators: A retrospective study. Clin Oral Impl Res 2021; 32:619-628

66