עדכן רפואת שיניים - גיליון 175 ספטמבר-אוקטובר Israel Dental Update no.175 September-October 2021

.16 גורמי סיכון, אבחון וטיפול בפרי-אימפלנטיטיס: השוואה בין מומחי חניכיים אמריקנים ואירופאים מחברי המאמר מציינים כי פרי-אימפלנטיטיס הופכת לבעיה הולכת וגוברת בה נתקלים אנשי המקצוע בתחום רפואת השיניים ברחבי העולם. המחלה מאופיינת בהתפתחות דלקת ברקמות הרכות סביב השתל ואובדן הדרגתי של העצם התומכת. למרות שקשה להעריך את שכיחות הפרי-אימפלנטיטיס והבדלים אזוריים אפשריים, מחקרים בהם השתמשו בהגדרות מקרה וזמני מעקב דומים אחוזים לעומת 26( אחוז בארצות הברית בהשוואה לאירופה 10- של פרי-אימפלנטיטיס הראו כי קיימת שכיחות גבוהה יותר בכ אחוזים ברמת המתרפא). למרות הבדלים פוטנציאליים בשכיחות המחלה, קיימת הסכמה כי הביופילם ממלא תפקיד חשוב 16 באטיולוגיה של פרי-אימפלנטיטיס כגורם ראשוני לתגובה הדלקתית. יתר על כן, גורמים מערכתיים, מקומיים, גנטיים, התנהגותיים טרוגניים קשורים להופעתה והתקדמותה של המחלה. סוכרת מהווה את גורם הסיכון המערכתי הנחקר בהרחבה הרבה ביותר ָ י ִ וא ביחס לפרי-אימפלנטיטיס. מחלות מערכתיות אחרות כגון אוסטאופורוזיס ומחלות לב וכלי דם, כמו גם הטיפול בביספוספונטים דרך הפה, דווחו כגורמי סיכון אפשריים נוספים, אולם הראיות להשפעתן על הופעת המחלה הינן חלשות. גורמים מקומיים, כולל הימצאות רובד השיניים, חוסר רקמות קרטניות וחספוס פני השטח של השתל נקשרו גם הם לסיכון גבוה יותר למצבים פתולוגיים טרוגניים כגון מיקום לא תקין של השתל, הימצאות צמנט שיורי ָ י ִ סביב שתלים. מחקרים הראו גם את הרלוונטיות של גורמים א ועיצוב לקוי של התותבת, המגביל את הנגישות להיגיינת הפה. בנוסף, עומס אוקלוזאלי נקשר לסיבוכים מכניים של שתלים ואובדן העצם סביב השתל. גורמים הקשורים למתרפא כגון עישון, היסטוריה של מחלת חניכיים וחוסר טיפול תחזוקתי נקשרו לשכיחות גבוהה יותר וחומרה של פרי-אימפלנטיטיס. האבחנה של פרי-אימפלנטיטיס מבוססת על פרמטרים קליניים כגון עומק כיסים, ג ראשוני של העצם. ְ ינ ִ ל ֵ מוֹד ֵ דימום והיווצרות תפליט, ולראיות רדיוגרפיות לאובדן עצם בעקבות ר מעקב אחר השינויים בפרמטרים הקליניים והרדיוגרפיים לאחר השלמת התותבת הנתמכת בשתלים הינו חשוב לאבחון מ"מ מלווה בדימום, 6 ≥ פרי-אימפלנטיטיס. בהיעדר הערכות קליניות ורדיוגרפיות קודמות, האבחנה מבוססת על הימצאות כיס מ"מ מפלטפורמת השתל. למרות שהוצעו אסטרטגיות טיפול שונות לפרי-אימפלנטיטיס, לא 3 ≥ תפליט מוגלתי ואובדן עצם של קיימת הסכמה לגבי מהות ההתערבות היעילה ביותר. טיפול ללא ניתוח הינו תמיד האופציה הראשונה, העשויה להביא לשיפור מ"מ. במקרים חמורים יותר, טיפול ללא ניתוח לבדו אינו מספיק על מנת 1 ≤ בנטיית הדימום ובמקרים מסוימים להפחתת כיס של לעצור את המחלה ולסלק את החיידקים מפני השטח המחוספסים של שתלים. השימוש בחומרי חיטוי מקומיים, אנטיביוטיקה מערכתית, לייזר וטיפול פוטודינמי הוצעו כאמצעי נלווה לדבריטמנט מכני. עם זאת, העדויות הקיימות מצביעות על יתרונות מינימליים נוספים של אמצעים נלווים אלה לשיפור הפרמטרים הקליניים. טיפול כירורגי הוכיח את עצמו כיעיל יותר, וכתוצאה ממנו ניתן להגיע להפחתת עומק הכיסים והדימום בעת בדיקת מחדר ולראיות רדיוגרפיות המצביעות על מילוי פגמים. חלק מהגישות הכירורגיות שדווחו בספרות כוללות דבריטמנט באמצעות מתלה פתוח, רזקציה עם או בלי אימפלנופלסטיקה וגישות שחזור כולל שימוש בהשתלות עצם שונות עם או בלי שימוש בממברנות. לדברי מחברי המאמר, בהתחשב בשכיחות הגבוהה של פרי-אימפלנטיטיסברחבי העולם, קיימתשאלהמעניינתעד כמההמומחיםלחניכייםבאזוריםשוניםבעולםשותפיםבשיקוליהםבהקשר לפרי-אימפלנטיטיס. מטרה המחקר הנוכחי נועד להשוות את תגובותיהם של מומחי חניכיים בארצות הברית לעומת אלו באירופה בנוגע לגורמי סיכון הקשורים לפרי-אימפלנטיטיס, לקריטריונים האבחוניים ולגישות הטיפול. מומחים מאירופה (גרמניה, יוון, הולנד) הגיבו לסקרים אנונימיים באופן אלקטרוני 100- מומחים לחניכיים מארצות הברית ו 393 או בדואר. בהשוואה לאלו מארצות הברית, הנשאלים באירופה היו יותר צעירים, יותר נשים והחדירו פחות שתלים בחודש ). היגיינה אורלית גרועה, היסטוריה של מחלת חניכיים ועישון נחשבו כגורמי סיכון חשובים מאוד על ידי 13.90 לעומת 9.12( נקודות). רופאי החניכיים באירופה דירגו כגורמים חשובים יותר את היגיינת הפה הלקויה 5 בסולם 4 > שתי הקבוצות (מדורגים ,)3.18 לעומת 2.91( ), ואילו את פני השטח של השתל 4.10 לעומת 4.36( ) והיסטוריה של מחלת חניכיים 4.45 לעומת 4.64( ) דירגו כפחות חשובים בהשוואה לרפאי החניכיים בארצות 3.77 לעומת 3.27( ) ונוכחות רקמה קרטינית 3.75 לעומת 2.80( אוקלוזיה הברית. שתי הקבוצות דירגו בדיקה קלינית, אובדן עצם רדיוגרפית והימצאות דימום ותפליט כקריטריונים אבחוניים חשובים למדי.

46