עדכן רפואת שיניים גיליון 199 ספטמבר-אוקטובר Israel Dental Update no.199 September-October 2025

דבר המערכת

קוראים יקרים, באנגליה מתרחשת בשנים האחרונות תופעה מדאיגה, אך מוכרת היטב גם לנו בישראל: רופאי שיניים רבים מדווחים על תחושת British Dental- שחיקה עמוקה, על עומס בלתי פוסק, ועל התרוקנות רגשית ומקצועית ההולכת ומעמיקה. נתוני ארגון ה 90%- ) שוקלים לעזוב את המקצוע, וכ NHS( מצביעים על כך שיותר ממחצית מרופאי השיניים במערכת הציבורית Association מהם דיווחו על רמות גבוהות של מתח נפשי. רבים מציינים תחושת חוסר אונים מול עומסי העבודה, ביורוקרטיה חונקת, ולחץ תמידי לעמוד ביעדים בלתי אפשריים. ההשלכות אינן רק אישיות. מדובר בבעיה מערכתית בעלת ממדים חברתיים: שחיקת רופאי השיניים פוגעת באיכות הטיפול, בהמשכיות המקצועית, בגיוס כוח אדם צעיר, וביכולת של מערכות בריאות הפה לספק שירות יציב ובטוח לאורך זמן. בבריטניה כבר רואים את התוצאה - סגירת מרפאות בפריפריה, המתנה ארוכה לטיפולים בסיסיים, ופגיעה קשה באמון הציבור במערכת. אך התמונה הזו אינה ייחודית לאי הבריטי. גם בישראל, רופאי השיניים - במערכת הציבורית והפרטית כאחת - מתמודדים עם אתגרים דומים: עומס מטופלים, לחצי זמן, ציפיות כלכליות, דרישות טכנולוגיות מתעדכנות תדיר, ורמות אחריות גבוהות במיוחד. עבודת הרופא, המשלבת דיוק טכני, מיומנות ידנית וקשב רגשי למטופל חרד או כאוב, היא אינטנסיבית מטבעה. כאשר מוסיפים לכך את הבדידות של סביבת עבודה מבודדת, את השחיקה השקטה של יום עבודה ארוך במרפאה, ואת העדר התמיכה הממסדית - אמיתי. burnout- מתקבלת קרקע פוריה ל למרבה האירוניה, דווקא בשעה שהמקצוע מציע יותר טכנולוגיה, יותר אסתטיקה ויותר אפשרויות מקצועיות מאי-פעם, רופאים רבים חווים פחות שמחה בעשייה. יש שיאמרו שהמקצוע "התמסחר מדי", שאיבד מעט מהשליחות המקורית שלו. אחרים יאמרו שהציפיות מהמטופלים הפכו קיצוניות – והלחץ "להצליח בכל טיפול" יוצר מתח מתמיד. כך או כך, המשותף הוא תחושת עומס מתמשך, שאינה נעלמת גם אחרי יום חופש או סוף שבוע. הממומנים על ידי well-being באנגליה מתפתחת כיום שיחה פתוחה סביב הנושא – הרצאות, קבוצות תמיכה, ופרויקטים של ארגוני הרופאים. בישראל השיח הזה רק מתחיל. יש עדיין נטייה לראות בשחיקה ביטוי ל"חולשה" או ל"עייפות זמנית", במקום להכיר בה כתופעה מערכתית הדורשת טיפול. אך אי-אפשר להמשיך להתעלם ממנה. רופא שחוק הוא רופא פחות אמפתי, פחות סבלני, ולעיתים פחות מדויק. מעבר לנזק האישי, מדובר באיום על איכות הטיפול ועל עתיד המקצוע. עלינו להכיר בכך שמניעת שחיקה אינה מותרות, אלא חלק בלתי נפרד מתרבות מקצועית אחראית. ארגוני השיניים, הפקולטות, והמערכת הציבורית חייבים לשלב תכניות של תמיכה רגשית, ליווי מנטלי, והדרכה בהתמודדות עם עומס ולחץ. במקביל, כל אחד מאיתנו כרופא שיניים צריך ללמוד לעצור לרגע, לשמור על גבולות, ולזכור שמאחורי הכיסא - וגם מאחוריו - יושב אדם. ייתכן שהלקח מאנגליה הוא דווקא בתקווה: רק כאשר קהילה מקצועית מדברת בגלוי על השחיקה, מתאפשר שינוי אמיתי. הכרה, שיתוף, פתיחות – אלו אינם מושגים רכים, אלא מרכיבים חיוניים של מערכת רפואית בריאה. בסופו של דבר, כדי שנוכל להמשיך לטפל באחרים – עלינו לדעת לטפל בעצמנו.

המערכת

8