עדכן רפואת שיניים גיליון 203 מאי-יוני Israel Dental Update no.203 May-June 2026

.8 מעבר לביופילם - האם חלקיקי טיטניום הם חוליה חסרה בהבנת פרי-אימפלנטיטיס? פרי-אימפלנטיטיס מהווה כיום אחד הסיבוכים השכיחים והמאתגרים ביותר בתחום השתלים הדנטליים. המחלה מתאפיינת בדלקת ברקמות הסובבות את השתל ובאובדן עצם תומכת, העלול להוביל בסופו של דבר לכישלון השתל. במשך שנים רבות נחשבה פרי-אימפלנטיטיס למחלה זיהומית במהותה, בדומה לפריודונטיטיס סביב שיניים טבעיות, כאשר הביופילם החיידקי נתפס כגורם האטיולוגי המרכזי. בהתאם לכך, הטיפול התמקד בהפחתת העומס החיידקי באמצעות ניקוי מכני, דה-קונטמינציה של פני השתל ולעיתים גם אנטיביוטיקה מקומית או סיסטמית. עם זאת, למרות התקדמות משמעותית בטכניקות הטיפול, שיעורי ההצלחה ארוכי הטווח של הטיפול בפרי-אימפלנטיטיס נותרים מוגבלים. במקרים רבים נצפית הישנות של הדלקת גם לאחר הפחתה משמעותית של הביופילם. ממצאים אלה הובילו חוקרים לחפש .)1( מנגנונים נוספים העשויים להסביר את התהליך הפתולוגי ואת העמידות היחסית של המחלה לטיפולים אנטי-מיקרוביאליים בשנים האחרונות מתגבשת תפיסה שלפיה פרי-אימפלנטיטיס אינה מחלה זיהומית בלבד, אלא תוצאה של אינטראקציה מורכבת בין ביופילם חיידקי, תגובת המאכסן, גורמים מכניים וחלקיקי טיטניום המשתחררים מפני השתל. תשומת לב מיוחדת מופנית כיום .)2( לתפקידם האפשרי של חלקיקים אלה בהשראת דלקת כרונית ובהחמרת אובדן העצם סביב השתלים טיטניום נחשב במשך עשרות שנים לחומר הבחירה לייצור שתלים בזכות התאמתו הביולוגית הגבוהה ועמידותו לקורוזיה. אולם מחקרים הראו כי גם טיטניום אינו אינרטי לחלוטין. במהלך החדרת השתל, בזמן תפקודו בחלל הפה, ובמהלך פעולות תחזוקה .)3( וטיפול, עלולים להשתחרר חלקיקי טיטניום מיקרוסקופיים וננו-חלקיקים אל הרקמות הסובבות מקורות שחרור החלקיקים מגוונים. החדרת השתל לעצם כרוכה בכוחות מכניים העלולים לגרום לשחיקה מקומית של פני השטח. בנוסף, סביבה דלקתית וחומצית הנוצרת עקב פעילות חיידקית עלולה לעודד קורוזיה של שכבת התחמוצת המגינה על הטיטניום. , עלולות להגביר את שחרור Implantoplasty גם פעולות תחזוקה מסוימות, לרבות שימוש במכשור מתכתי להסרת משקעים וטיפולי .)4( החלקיקים בעבר נתפסו חלקיקי הטיטניום כתוצר לוואי חסר משמעות קלינית. אולם מחקרים ניסיוניים הצביעו על כך שחלקיקים אלה מסוגלים לעורר תגובה ביולוגית משמעותית. נמצא כי מקרופגים ותאי מערכת חיסון נוספים בולעים את החלקיקים ומגיבים להם . מתווכים אלה ידועים Tumor Necrosis Factor - α ו- Interleukin -1 β , Interleukin -6 בהפרשת ציטוקינים פרו-דלקתיים, ובהם .)5,6( כמעודדי דלקת וכמעורבים בתהליכי ספיגת עצם . החוקרים הראו כי חלקיקי טיטניום Kotsakis אחד הכיוונים המחקריים המעניינים ביותר פורסם לאחרונה על ידי קבוצתו של שמקורם בשתלים עלולים לפגוע ביכולתם של מקרופגים לסלק חיידקים. במחקר נמצא כי החלקיקים משבשים את פעילות בתאי מערכת החיסון, ובכך מפחיתים את יכולת החיסול החיידקי של המקרופגים. ממצא TRPC 1 הליזוזומים ואת תפקוד תעלות זה מציע מנגנון ביולוגי אפשרי לכך שבחלק ממקרי פרי-אימפלנטיטיס, הפחתת העומס החיידקי בלבד אינה מובילה לריפוי מלא .)7( של התהליך הדלקתי חשוב להדגיש כי ממצאים אלה אינם מבטלים את תפקידו המרכזי של הביופילם. נהפוך הוא. לפי התפיסה העדכנית, החיידקים וחלקיקי הטיטניום פועלים יחדיו. הביופילם מעודד קורוזיה ושחרור חלקיקים מפני השתל, ואילו החלקיקים מחזקים את התגובה .)2( הדלקתית ועלולים לפגוע במנגנוני ההגנה של המאכסן. כך נוצר מעגל ביולוגי המזין את עצמו ומקדם את התקדמות המחלה בנוסף להשפעתם על מערכת החיסון, קיימות עדויות לכך שחלקיקי טיטניום עשויים להשפיע גם על המיקרוביום הפרי-אימפלנטרי. מספר מחקרים הציעו כי נוכחותם עשויה לשנות את התנאים האקולוגיים המקומיים ולעודד התבססות של אוכלוסיות חיידקים פתוגניות יותר. אף שמדובר עדיין בתחום מחקר מתפתח, ממצאים אלה מחזקים את ההבנה שהקשר בין השתל, המאכסן והמיקרוביום .)8( מורכב בהרבה מכפי שסברו בעבר יחד עם זאת, יש להימנע ממסקנות מרחיקות לכת. חלקיקי טיטניום נמצאו גם ברקמות הסובבות שתלים בריאים שאינם מציגים סימני דלקת. לפיכך, הראיות הקיימות אינן מאפשרות לראות בהם גורם סיבתי יחיד לפרי-אימפלנטיטיס. כיום מקובל יותר להתייחס אליהם כאל גורם מחמיר או כקו-פקטור ביולוגי הפועל לצד גורמי הסיכון המוכרים, ובהם היגיינה אורלית לקויה, עישון, סוכרת .)9( בלתי מאוזנת, היסטוריה של פריודונטיטיס ועומסים מכניים לממצאים החדשים עשויות להיות השלכות קליניות משמעותיות בעתיד. אם יתברר שחלקיקי טיטניום אכן תורמים באופן מהותי להתקדמות המחלה, ייתכן שהטיפול בפרי-אימפלנטיטיס יתבסס לא רק על דה-קונטמינציה של פני השתל, אלא גם על גישות

40