טבע התודעה - ספר ההרצאות של אלן ווטס
טבע התודעה 01
15
והדרך שאנחנו מדברים בה משקפת את זה. אנחנו אומרים "באתי לעולם". לא נכון, באת ממנו! אנחנו אומרים "תתמודד עם העובדות". אנחנו מדברים על "להכיר במציאות"; כאילו שזאת התנגשות בין שני דברים שונים לחלוטין זה מזה. והאדם הממוצע מרגיש שהוא מישהו או משהו שקיים בתוך שק של עור. מרכז של מוּדעות שמסתכל החוצה לעבר הדבר הזה ותוהה מה לעזאזל זה עומד לעשות לו. "כן, אני מזהה אתכם, אתם נראים קצת כמוני, וראיתי את עצמי במראה, ואתם נראים כאילו אתם בני אדם. אז אולי אתם תבוניים ואולי אתם גם יכולים לאהוב. אולי אתם בסדר, חלק מכם בכל אופן. יש לכם את צבע העור הנכון, או שאתם שייכים לדת הנכונה, או מה שזה לא יהיה, אתם בסדר. אבל כל האנשים האלה שם באסיה ובאפריקה, יכול להיות שהם לא באמת בני אדם". כאשר אתה רוצה להרוס מישהו, אתה תמיד מגדיר אותו כ"לא בן אדם". לא באמת אנושי. קוף אולי. אידיוט אולי. מכונה אולי. אבל לא בן אדם. אבל יש לנו גישה עוינת כזאת כלפי העולם החיצוני בגלל האמונה התפלה הזאת, המיתוס, התאוריה הלא־מבוססת לחלוטין שאנחנו קיימים רק בתוך העור של עצמנו. ברשותכם, אני רוצה להציע תאוריה אחרת לחלוטין. יש אסטרונומים שאומרים שהיה פיצוץ ראשוני, מפץ עצום לפני מיליארדי שנים שהשליך את כל הגלקסיות לחלל. בואו נאמר שכך היה. זה כמו לזרוק בקבוק מלא בדיו על הקיר. לנפץ אותו! וכל הדיו הזה מתפזר. ובמרכז זה צפוף, נכון? וככל שמתרחקים לעבר הקצוות, הטיפות הקטנות נהיות עדינות יותר ועושות צורות מורכבות יותר, נכון? אז ממש כך היה מפץ גדול בתחילת הדברים, והוא מתפשט, ואתם ואני שיושבים פה בחדר הזה כבני אדם מורכבים נמצאים הרחק־הרחק בשולי המפץ הזה. אנחנו הצורות המורכבות הקטנות האלה בסופו. מעניין מאוד. אלא שאנחנו מגדירים את עצמנו כאילו אנחנו רק זה. אם אתם חושבים שאתם רק בתוך העור של עצמכם, אתם מגדירים את עצמכם כמעין סלסול קטן יחיד, אי־שם הרחק בשולי הפיצוץ. הרחק־הרחק בחלל והרחק־הרחק בזמן. לפני מיליארדי שנים הייתם מפץ גדול, אבל עכשיו אתם בני אדם מורכבים. כלומר אנחנו מפרידים את עצמנו מזה, ולא מרגישים
Made with FlippingBook - Online catalogs