טבע התודעה - ספר ההרצאות של אלן ווטס

22

כלומר אנחנו לא נפרדים. אנחנו מגדירים אחד את השני, ]2[ ואתה לא אתה." כולנו גב ופנים אחד לשני. אם אנחנו משעינים שני מקלות אחד על השני, הם עומדים משום שהם תומכים אחד בשני. אם נוציא אחד, האחר ייפול. הם תלויים זה בזה. ובדיוק כך, אנחנו והסביבה שלנו וכולנו וכל אחד מאתנו הן מערכות בלתי נפרדות אחת מהשנייה. אנחנו יודעים מי אנחנו רק ביחס לאנשים אחרים. כולנו נעולים ביחד. וזהו תיאור מדעי רציני של איך דברים קורים. ולכן כל מדען טוב יודע שמה שאתה קורא לו העולם החיצוני הוא אתה, ממש כשם שהגוף שלך הוא אתה. העור שלך לא מפריד אותך מהעולם; זהו גשר שדרכו העולם החיצוני זורם פנימה אליך, ואתה זורם אליו. בדיוק כמו מערבולת במים. אתה יכול להגיד שמכיוון שיש לך עור, יש לך צורה מסוימת, צורה מוגדרת. אז באותה המידה זרימה של מים יכולה ליצור פתאום מערבולת, אבל היא בכל זאת ממשיכה לזרום. המערבולת היא צורה ברורה, אבל אין שום מים שנעצרים בה. המערבולת היא פעולה של הנחל, ובדיוק ככה, כל אחד מאתנו הוא פעולה של היקום כולו, ואני רואה אותך היום, ואני אזהה אותך מחר, בדיוק כפי שהייתי מזהה מערבולת בנחל. אני אומר: "כן, ראיתי את המערבולת הזאת לפני כן, היא ליד הבקתה בקצה הנחל, והיא תמיד שם". אז בדיוק כך, כשאני אפגוש אותך מחר, אני אכיר אותך, אתה אותה מערבולת שהיית אתמול. אבל אתה זז. כל העולם עובר דרכך, כל הקרניים הקוסמיות, כל האוכל שאתה אוכל, זרם של סטייקים וחלב וביצים, הכול פשוט זורם דרכך. אז כשאתה מתנועע ככה, העולם מנענע אותך, הזרם מנענע אותך. אבל הבעיה היא שלא לימדו אותנו להרגיש ככה. המיתוסים הבסיסיים של התרבות שלנו לא לימדו אותנו להרגיש זהים עם היקום, אלא רק כחלקים שלו, רק בתוכו, רק בעימות אתו — זרים. ואני חושב שזה די דחוף שנתחיל להרגיש שאנחנו היקום הנצחי,

רבי מנחם מנדל מקוצק: "אם אני זה אני בגלל שאתה זה אתה, ואתה זה אתה בגלל 2 שאני זה אני, אז אני לא אני, ואתה לא אתה. אבל אם אני זה אני בגלל שאני זה אני, ואתה זה אתה בגלל שאתה זה אתה — אז אני זה אני ואתה זה אתה. ועכשיו אפשר להתחיל לדבר בינינו".