עלי חפר - גיליון 382 - יוני יולי 2021

חינוך בתי ספר בעמק מסכמים שנה לא שגרתית

הכי מרגשת שקד כרמי, יו״ר מועצת התלמידים בתיכון מעיין שחר, מסכמת את שנתה האחרונה בביה"ס כיתה י״ב היא השנה הכי מרגשת בתיכון. הרגשת הסיום הקרבה והשינויים שבאופק: צבא, שנת שירות או מכינה, גורמים לכל יום בשנת כיתה י״ב להיות מיוחד ומשמעותי. גם אני רציתי שנה מרגשת כזו, של חוויות משותפות עם חברים, עם הכיתה, עם המורים והמחנכים. רציתי שנצא ביחד למסע לפולין, כדי ללמוד על החיים היהודיים שהיו שם פעם, לראות במו עיניי את מה שנשאר, לראות את הנופים והמראות של העולם שחרב. רציתי הרצאות, הכנה לצבא, סמינרים וימי עיון, כאלו שבהם אני רואה את המרצים מולי ושואלת שאלה ישירה, ולא דרך מסך וריבועים שחורים מסביבי.

המשבר כמבשר סיכום שנה בבית ספר הרא״ל בכפר הרא״ה

אנו עומדים ומתבוננים אל השנה החולפת, שלצד היותה שונה ומאתגרת, הייתה משמעותית ומלאה בעשייה. השנה זימנה לנו אתגרים לא פשוטים של הסתגלות למציאות חדשה והחזקת משבר מתמשך. בשנה זו התבקשנו להכיל את המורכבות ולגדול מתוכה. הסתכלנו על המציאות במבט רב ממדי מעמיק וביררנו מהם הצעדים הנדרשים לקראת ה״מחר״. חשוב היה לנו לראות את האתגר כמנוף לצמיחה, ואכן נפתח בפנינו חלון הזדמנויות אמיתי לשינוי ולהתחדשות בתהליכי ההוראה והלמידה. הלימוד דרך הזום אפשר הטמעה מהירה של טכנולוגיות ופדגוגיה חדשנית שבאים לידי ביטוי גם כעת, כשאנו שוב יחד. עוד טרם הקורונה התחלנו בבנייה וביישום של תוכניות למידה חוץ כיתתיות. המצב הוביל אותנו לחשוב לעומק ובדרכים יצירתיות כדי לאפשר מפגשי קפסולות וכיתות, וכך יצאנו ללמד באוויר הפתוח וראינו כיצד התלמידים והמורים נתרמים מהלמידה הזו. לאורך כל הדרך החזקנו את התקווה והאופטימיות, הנכחנו שפה מגביהה ומתמירה שמזמינה את כולנו למרחב של משמעות וטווה בינינו חוטים של חסד ותקווה. בשנה זו חרתנו על דגלנו את ערך החסד והנתינה. דבר זה בא לידי ביטוי בפרויקטים רבים של חסד שנעשו בשיתוף התלמידים, הן מקרוב והן מרחוק, ביניהם למבודדים, אנשי גיל הזהב, צוותי הרפואה, חיילים וחיילות. ריגש אותנו כל פעם מחדש לראות את הברק בעיניים של התלמידים והצוות בזמן עשיית מעשי חסד, וגילינו דבר מדהים - שההתרגשות לתת גדולה מההתרגשות לקבל. אנו מאחלים לתלמידינו היקרים חופשה נעימה ובטוחה וקוראים להם להרבות במעשי חסד גם בחופשה, וכן לזכור דבר חשוב שלמדנו במהלך השנה האחרונה: ״מלבד היחד - אין לנו דבר״ (מוקי).

הקורונה גבתה מחיר קשה ממני ומבני המחזור שלי. החווית היפות של י״ב כמעט נמחקו, ואת התסכול הוצאנו לא פעם בשיעורי החינוך מול המחנכים ומול מורים שהיו חייבים להמשיך ולהכין אותנו במרוץ מרתוני של בחינות ושל ציונים. במועצת התלמידים כל יוזמה וכל רעיון נתקלו בקשיים: אסור להתקהל, אסור להצטופף, אין מופעים, אסור להיכנס לאודיטוריום, אסור ואסור... ולמרות הכול לא ויתרנו והצלחנו לקיים אירוע פורים שמח ששודר מ״אולפן״ שהקמנו בבית הספר, ללא קהל. הוא גרם לנו להבין שגם במצבים קשים אנחנו יכולים למצוא כמה נקודות של אור. עכשיו, כשהוסרו המגבלות וחזרנו לחיים שאותם רצינו - בשם כל הי״בניקים של “מעיין שחר״ - אני יכולה לומר שאנחנו מתרגשים. אולי בכל זאת נספיק לצבור לפחות חוויה אחת משנת י״ב - מסיבת סיום י״ב שכמוה לא הייתה! ולסיום, אני רוצה להודות לבית הספר ולהנהלה, על שנים שבהן העניקו לנו חינוך בתנאים של חממה, עטופים במורים ובמחנכים שתמכו, דאגו והובילו את כולנו לקו הסיום חכמים יותר, ערכיים יותר ומוכנים לחיים האמיתיים.

20

עלי חפר