עלי חפר - גיליון 387 - מרץ 2022

רק בחודשים האחרונים. לאחרונה זכה הספר בפרס “יצחק שדה״ החשוב והמכובד, המוענק כל שנה לספר אחד בתחום ספרים 70- ההיסטוריה והספרות הצבאית, והוא נבחר מבין כ שהוגשו לוועדת הפרס. בטקס קבלת הפרס אמר נחמיה: “העיסוק במורשת קרבות טומן בחובו פוטנציאל רב לחינוך לערכים - דבקות במשימה, מסירות, הקרבה, דוגמה אישית ורעות. מתוך התנהגות המופת בקרב, נגזרת גם התנהגות ערכית בכל עת. מה שהיה לנו חשוב בספר הוא הדיוק ההיסטורי - השתדלנו להיות נאמנים לעובדות, גם אם לעיתים הן לא היו קלות. תקוותי שהביקורת שהשמענו נעשתה בהגינות ובצניעות המתבקשת. היה לנו חשוב גם להביא לידי ביטוי את מקומם הראוי ועתיר הזכויות של כל הכוחות שפעלו בגזרת ירושלים - החטיבה הירושלמית, חטיבת הראל, חטיבת הצנחנים, הטנקים וחיל האוויר. לאחר שנים של ‘קרבות׳ סביב השאלה מי שחרר את ירושלים, 55 מנסה הספר לייצר ‘צדק היסטורי׳ בסוגיה רגישה זו. בחרנו לכתוב ספר מסלולי מסע לא רק משום שהדבר מאפשר למטייל להתוודע אל פרטי הקרבות בתוך תבנית הנוף כפי שהינה היום, אלא משום שהיציאה לשטח מעצימה את החוויה ויוצרת הזדהות בלתי אמצעית עם הלוחמים״. צנחן מאז ולתמיד מסלול חייו של נחמיה מתחיל בילדותו במושב בית ינאי, שהיה באותם ימים של שנות קום המדינה מושב קטן ומבודד. הוא למד בבית הספר היסודי והתיכון בכפר ויתקין ולאורך כל אותן שנים היה פעיל בנוער העובד ולימים בחטיבת הנוער של תנועת המושבים, כחניך וכמדריך. הוא שירת בצה״ל בסיירת הצנחנים. עם השחרור עבד כמדריך נוער ב״נעורים״ ולמד במקביל לתואר ראשון בסוציולוגיה, מדע המדינה וחינוך באוניברסיטת תל אביב. של 66 הוא גויס עם חבריו לגדוד 1967- עם פרוץ המלחמה ב הצנחנים ולחם במערכה בירושלים, שם נפצע מכדור של צלף ירדני בקרב בבית הספר לשוטרים וגבעת התחמושת. אחרי כמה חודשי החלמה הוא חזר לשירות מילואים בצנחנים ולחם גם במלחמת ההתשה, במלחמת יום כיפור ובמלחמת שלום .50 הגליל. הוא השתחרר מהשירות בצנחנים בגיל זה הוא גדוד עתיר קרבות, אשר לאורך כל שנותיו 66 “גדוד הראשונות, שנות מלחמת ששת הימים-מלחמת ההתשה- מלחמת יום כיפור, פיקד על הגדוד מפקד בעל אישיות מיוחדת במינה, יוצא דופן. אני חוזר ומזכיר בכל הזדמנות את מי שהיה מפקד הגדוד, סא״ל יוסי יפה ז״ל, אשר עיצב את אופי הגדוד״, מספר נחמיה. אחרי המלחמה יוסי יפה, שבאותה תקופה עמד בראש חטיבת הנוער של תנועת המושבים, הציע לנחמיה להצטרף לעבודה איתו בתנועה. הוא החל את דרכו כרכז אזור וכרכז הדרכה, וכשיוסי נהרג בתאונת אימונים, הוא התמנה כראש חטיבת הנוער של תנועת המושבים, תפקיד אותו מילא עד שהיה .40 כבן בשלב זה בחייו הוא החליט לשנות כיוון, חזר לספסל הלימודים באוניברסיטה ולמד פיתוח תוכניות לימודים, וזהו עיסוקו השנים האחרונות ועד היום. הוא עסק רבות 30- המרכזי ב בתהליכי הכשרת מדריכים, מורים ובעלי תפקידים בתחום ההכשרה המקצועית. הוא מומחה בחינוך לזהירות ובטיחות

בדרכים ובחינוך להתמודדות עם מצבי חירום - תחומים שבהם פיתח תוכניות לימוד עבור משרד החינוך ועבור פיקוד העורף, והכשיר מורים ומדריכים רבים להוראתן. במקביל לעיסוקיו, נחמיה היה פעיל לאורך כל השנים בעמותה להנחלת מורשת הצנחנים ושימש כאיש הקשר עם חיילי הצנחנים הסדירים. במסגרת זו העביר עשרות סדנאות מורשת קרב בירושלים, שבהן היה לוקח את החיילים אל מסלולי הקרבות של מלחמת ששת הימים ומספר את הסיפורים של אז ושל היום. בעקבות הסיורים האלו החל להעלות על הכתב את מסלולי הסיורים ואת סיפוריהם. נחמיה זרחוביץ הוא תושב בית ינאי, נשוי לשלומית, אב לענבל, רעות ועמרי וסבא לשלושה נכדים.

“צנחן הגון״ “בשלב מסוים החלטתי לאגד את כל חומרי ההדרכה שכתבתי לספר. באותם ימים נפגשתי עם קצ׳ה, שניהל את אתר גבעת התחמושת, והוא הציע לי לגבש את כל מה שכתבתי לחוברת לחיל הצנחנים. טענתי בפניו שכבר כתבו רבות על הצנחנים והצעתי לו שאכתוב ספר על כל חזית ירושלים ועל כל החטיבות שנלחמו בששת הימים״, נזכר נחמיה. “הוא התלהב מהרעיון ונתן לי את ברכת הדרך. זה היה כבר לפני כעשור. צחוק הגורל הוא שמי שעמד והאזין לאותה שיחה היה יוסי לנגוצקי, מי שהיה מפקד הסיירת של החטיבה הירושלמית בששת הימים. הוא הצטרף לשיחה ואמר ‘סוף סוף אפשר למצוא צנחן הגון שאכפת לו להוקיר במידה הראויה גם את פועלן של החטיבות האחרות שלחמו בגזרת ירושלים׳. כך נוצר הקשר הראשוני בינינו״.

עלי חפר 13