עלי חפר - גיליון 395 - אפריל 2023

מבעד לקמטינו העמוקים, קומתנו הכפופה במקצת והליכתנו המהוססת. הם לא מתארים לעצמם שגם אנחנו הינו פעם צעירים, שאהבנו אהבות לוהטות ושזכינו במבוכה בנשיקה הראשונה. הם לא יכולים לדמיין שבלילות ארוכים שקדנו על ספרים עבי כרס, בלי אינטרנט וויקיפדיה, כדי להתכונן לבחינות שקבעו את דרכנו לעתיד. גם אנחנו, הקשישים, מתקשים לפעמים להבין אותם כשהם מדברים בקצב הסילון, שפה כמעט חדשה תוך כדי בליעה של חצי מהמילים. המוזיקה הקצבית והרועשת שלהם איננה לטעמנו, הם החליפו את הספר עם ריח הדיו ודבק הכריכה בסמרטפון עם זריזות בוהנים מופלאה. הם נמצאים בקדמה ובמקום הנכון ואנו נשרנו מאחור. עטורי ניסיון אמנם, אבל עם הגעגועים לזמנים שעברו ושלא ישובו לעולם. ופה פוגשים את הבית החם. כאילו באופן ספונטני, נפגשים המבוגרים פעמיים בשבוע כדי לשבור את מעגל הבדידות המלווה את רוב הקשישים שאיבדו במקצת את כושרם להעסיק את עצמם. רובנו איבדנו בן או בת זוג יקרים שאיתם חלקנו בחברות

ובחיבה אין סופית כל שאיפותינו ופעילותינו בחיים. המפגשים בבית החם מחזירים לנו במקצת את החום האבוד ואת המגע האנושי שכל אדם זקוק לו כדי להתקיים. מאחורי כל מפגש מפנק ומרגש, יש צוות נאמן של מתנדבים ומתנדבות שמתחרים ביניהם כדי להנעים לנו את היום. בראשם עומדת רכזת ואם הבית, היפר אקטיבית, סמדר האהובה ששוקדת ללא הפוגה, במשך יותר מחצי עשור, על תוכניות, פעילויות מגוונות ושובות לב ונלחמת על כל פרוטה בפני המוסדות כדי לקדם את המועדון. תודה מתנדבות ומתנדבים היקרים: אביבה, אילנה, זהבה, זלמן, זמירה, סימונה, רונית, שאול ושרה. הודות רוחב ליבכם ואהבתכם הפכתם את חבורת הנאמנים למועדון לחבורה מלוכדת ושמחה. תודה ועוד תודה״.

שרגא גרושקא דבריו של משתתף הבית החם עולותיים, באירוע ההוקרה לפעילות הבתים החמים “אינני יודע אם אני מדבר בשם כל חברי הבתים החמים, אבל בכוונתי לבטא את תחושותיי הפרטיות. כבוד גדול הוא להיות קשיש, אבל זה לא תמיד פשוט. מזל גדול שהגענו לגיל מופלג למרות כל מהמורות החיים. חלק מאיתנו, ניצולי השואה, העבירו בשתיקה את מצוקותיהם לדורות הבאים. חלק אחר עסק בחקלאות חלוצית והשקיע את כל מרצו בהפריית שממה של קוצים ודרדרים ובבניית משקים פורחים ומצליחים. אחרים מאיתנו מילאו תפקידים רמים בחינוך, באקדמיה או במפעלים תעשייתיים. למרות היותנו תוצאה של קיבוץ גלויות מכול היבשות, לכולנו יש משהו משותף ומלכד: נולדנו כמה דורות קודם, כשלא הייתה מדינה, לא טלוויזיה, לא מחשבונים ולא טלפונים חכמים. הנכדים שלנו מסתכלים עלינו

מין העמק - המרכז למיניות בריאה: סיפור מקרה

נמוך, לקונפליקט אשר נוצר בעבר בהקשר של בניית זהות גברית, ייתכן שיש לגבר קושי באינטימיות, בפחד לאכזב ועוד. נברר ביחד איתו, בעזרת שאלות מכוונות. השלב הבא הוא תרגילים גופניים אשר הגבר יבצע הן באוננות והן עם בת זוגו (אם יש). מטרת התרגילים להקנות שליטה על הזקפה, להוציא אותו ממעגל החרדה מול הזקפה וללמד אותו להתענג בלי לפחד ולהתיידד עם איבר מינו ועם גבריותו. אם יש לגבר בת זוג גם היא תוזמן לחדר הטיפולים, שם נעבוד על דפוסי תקשורת מינית מיטיבה ומכילה, הבנה של התופעה, מדוע זה קורה, איך להפסיק לפחד מזה ואיך אפשר להתענג ולענג, עם זקפה ובלעדיה.

, נשוי ואב לשני ילדים, מספר: “מאז 40 משה (שם בדוי), בן ומעולם לא הייתי מרוצה מהזקפה שלי. כשהכרתי את אשתי הכול היה בסדר, אבל עם הזמן חווינו בעיות בקיום יחסי מין בעקבות הזקפה שלי. זה גרם לי לחוסר ביטחון, ולאט לאט ירד לי החשק המיני. אשתי אף פעם לא התלוננה, היא לא הבינה מה קורה, היא חשבה שהיא לא מושכת אותי, שהיא הבעיה. זה גרם לריחוק בינינו, הפסקנו כמעט לדבר, אין בינינו מגע, לא של חיבה וגם לא מגע מיני״. מכלל הגברים סובלים מקשיים 30% . המקרה של משה שכיח בזקפה בשלב זה או אחר בחייהם. לעיתים ישנו קושי על רקע רפואי, לכן קודם כל נשלח את המטופל לבדיקה של אורולוג. אם הקושי אינו רפואי אנו מסיקים כי הוא נובע מסיבות רגשיות. הקושי יכול להיות קשור לדימוי עצמי גברי

מיקום: צומת רופין, מול בניין המועצה. | שעות פעילות: בתיאום מראש | קהל היעד: נשים וגברים בכל הגילים, זוגות ויחידים דיסקרטיות מובטחת | limorb@hefer.org.il 621 שלוחה 9875

עלי חפר

25