עלי חפר - גיליון 400 - דצמבר 2023- ינואר 2024

חללי צה"ל ונרצחי התקפת הטרור מעמק חפר )20.12.23( במלחמת חרבות ברזל

, הצוות והמשפחות שלהם, משפחת זיסר, 3 שאחריו, רחוב הגבעה והגוש, הכדורגל, אפילו המורה שלך לאנגלית מ- זועקת את כאבה באנגלית, Farmland Elemnry School אי שם ברוקוויל, מרילנד. לדאבוני העצום, הכאב והצער הוא של כל גלימת האנשים הטובים והנשים האהובות, שעוטפת אותנו ומנחמת ולו במעט, אבל למרות ואולי בגלל, העצב הזה קשה מנשוא. בלילות הנשימה שלי נעתקת ומייד אני חושבת על המקום שבו גופך נמצא כרגע. בלתי אפשרי. אני לא מבינה איך אני, אמא שלך, יכולה להסכים עם קבורתך כאן. איך נתתי לזה לקרות? הידיעה שהוספתי שמיכה למיטתן של שירה ועלמה אמש, כי כבר קצת קריר בלילות, אבל עליך אני כבר לא יכולה לגונן, לחמם או אותך ללטף, היא בלתי נתפסת. געגועים... אני לא יודעת אם אני מתגעגעת אליך, כי אני מכירה רק געגוע שבסופו פגישה. מה שנכון ומדויק יותר - נשמתי שבורה ושבר ממנה הלך איתך. והגרוע מכל, ילד, אני כבר לא יכולה, ולא אוכל יותר להשתאות בפניך בגאווה שמפוצצת לי את הלב עליך, על ילד הפלא שילדתי, שהפך לגבר גיבור שבגברים. בתקופה הזו, הדרי, שמענו עליך המון. מכל מיני מעגלים של חייך. כולם אישרו את מה שלא העזנו להעלות על בדל שפתותינו - אתה היית איש של אנשים, של חברים, לא השארת אף אחד מאחור, אף פעם. חוכמתך, ובעיקר תבונת הלב שלך, הייתה מיוחדת וייחודית לך. היית מוכשר, חרוץ, נחוש, חד משמעי במקום שצריך, שנון ומצחיק ו... כל כך צנוע. אל תדאג ילד שלי חמוד, כבר היו לנו אתגרים משותפים, רק לך ולי, ואותם כמובן ניצחנו יחד. אל תדאג ותסמוך עליי - אני אבוא חשבון עם ממשלת הבושה והפח, שרי הסמרטוטים הלא ראויים, לך ודאי, לקהל הזה, ולכולנו, שהפקירו אותנו לאסון נוראי. אל תדאג ילד שלי חמוד, היחידה, הצבא הגדול והעורף המופלא, עושים הכול ויעשו עוד כדי שיהיה פה טוב, ואני מבטיחה לך: מה שהיה לא יהיה, ויהיה פה טוב. אל תדאג ילד שלי חמוד, אנחנו נרים ראש, בגאווה, נמשיך לעשות את כל מה שהיית רוצה, ובדרך שתגרום לך לגאווה שם למעלה, גם אם מדי פעם אני אהיה מאוד מאוד עצובה וכואבת. הדרי שלי, המלחמה הזו נפלה במשמרת שלך. אתה מנעת במחיר נשמתך רצח אכזר ומתועב של ילדים ונשים. מהרגע שהבנתי את זה, זכתה נפשי לנחמה קטנה. נפלת גיבור, עטור עוז והדר. אני לא נפרדת ממך, אני רק מייחלת עבורך - נוח על משכבך בשלום, ילד אהוב וגיבור שלי, בבת עיני. לנצח תהיה בלב ובנשמה שלי, גם אם היא די מחוררת. אוהבת אותך וגאה בך עד כלות. אמא

גבעת שפירא | סרן הדר קמה ז״ל , קצין לוחם בסיירת מטכ״ל, נפל בקרב בעוטף 24 בן . השאיר אחריו 7.10.23 , עזה בכ"ב בתשרי תשפ"ד הורים, גילה ואייל, אחיות, שירה ועלמה, ובת זוג, תמר. בוגר תיכון רמות ים.

ההספד של אימו, גילה קמה הדרי, ילד שלי אוצר,

ימים לנפילתך, תקופה 30 אנחנו עומדים פה ומציינים מסויטת שנראית כמו יום ולילה יחידים שזורים אחד בשני, זמן ארוך שנדמה שעבר כל כך מהר. למעלה מארבעה שבועות שאני לא מבינה. לפעמים אני מדברת אל עצמי ומשננת את הידיעה באופן כפוי, לפעמים אני כועסת, לרגעים אני רוצה לצרוח את נשמתי הכאובה ולעיתים אני משלימה עם גזרת האסון. כשקברנו אותך הייתי יותר חזקה, בפער, כמו שאתה שעות של סיוט 36 בוודאי היית מוסיף. נפרדתי ממך לאחר חיינו - אני ידעתי שאתה אינך, ואף אחד לא רצה לומר לנו. ברגע שקצינת המוות דפקה בדלת ביתנו אפילו לא ניגשתי לטרוק אותה בפניה, כמעט ולא התנגדתי. באותם רגעים הייתה בי ההשלמה עם לכתך, כי חשבתי אז, שהידיעה האכזרית ביותר, טובה מחוסר הוודאות. היום אני לא מסכימה. בכלל. הסופיות של לכתך היא בלתי נסבלת עבורי. העצב הוא של כולנו, והלב שלנו שבור יחד עם הרבה אנשים איתנו. עלמה, שירה, תמרי, אבא, סהר, גליה, סבא וממי, המשפחה, החברים שלנו, החברים שלך מהבית ומהחיים

עלי חפר 10