עלי חפר - גיליון 401 - פברואר 2024

אזרחים. הכול היה מתוח מאוד, הייתה תחושה מאוד ברורה של מלחמה, כמו הסיפורים ששמענו תמיד על מלחמת יום כיפור״, הוא מספר. “המילואים שלחו אותי לעולם אחר, למציאות אחרת. רק היום אני מתחיל להבין את השפעות התקופה המורכבת הזו על חיי. בדיעבד אני מבין שכבר בדרך למוצב עשיתי סוויץ׳, הורדתי מעין תריס על הפחד והחששות ונכנסתי למוד משימתי ומקצועי״. כקב״ן במוצב גיא נפגש עם חיילים שחוו עומס רגשי ונפשי והיו זקוקים לסיוע. הוא מספר שהקשרים בין כל חברי המחלקה הפכו מהר מאוד לקרובים מאוד. “פתאום האנשים האלו, שרק הכרת, הופכים לאנשים הכי חשובים בחיים שלך. זה מבלבל אבל גם מרגיע, כי אתה מרגיש בחברה טובה, במקום שדואגים לך״, הוא מסביר.

לי נקודת מבט ייחודית וזה תסכל אותי, אז שוב זנחתי את הצילום״. ואז, לפני כתשע שנים, אח שלו הגיע לביקור עם רחפן צעצוע. “שיחקנו איתו קצת, וככל שהעלינו אותו יותר גבוה התלהבתי מהדברים שאפשר לראות מלמעלה ולא מלמטה. עולם צילומיי הרחפן היה אז עוד נישתי ולא מוכר. הרחפן והסקרנות שלחו אותי שוב אל עולם הצילום, אבל הפעם - מזווית אחרת״, הוא מספר. בהתחלה הוא קנה רחפנים עם מצלמות פשוטות, כדי לערוך ניסויי צילום, ללמוד ולהבין את הפוטנציאל שברחפן. “התרסקו לי במשך השנים הרבה רחפנים, וכל פעם שדרגתי עוד קצת את הציוד והמצלמות״. היום גיא מצלם בעזרת רחפן עם מצלמה מקצועית. ככל שגיא התנסה יותר בצילום - התמונות השתפרו. כשהוא התחיל לפרסם אותן בפייסבוק אנשים גילו התלהבות, החמיאו וביקשו לקנות. “אז הבנתי שיש לי עיסוק ועסק נוסף״, מחייך גיא. “בתחילת הדרך הצילום שלי היה אינטואיטיבי. עם הזמן למדתי, בעיקר מצלמים אחרים, איך לצלם בצורה יותר מקצועית, איך לבנות פריים וקומפוזיציה, איך ליצור קונטרסט בין אובייקטים וצבעים ועוד. רק לפני שנתיים, כשזכיתי בתחרות צילום, קיבלתי במתנה קורס צילום, ואז למדתי באופן רשמי ומקצועי את כל יסודות הצילום והעריכה״. היום צילומי הרחפן של גיא הם כבר עסק של ממש. הוא עובד גם עם אנשים פרטיים וגם עם חברות ומצלם תמונות, סרטוני תדמית, סרטונים ותמונות לעסקים, וכן מוכר את תמונותיו. “הצילום ברחפן הוא התשוקה שלי, והעסק שהתפתח סביבו הוא הדרך שלי להמשיך לממן את התחביב הזה״, הוא מסביר. כשאני שואלת איך הוא משלב את הצילום ברחפן בסדר יומו הרגיל הוא מספר שהוא יוצא לעבודה כל יום כשעה וחצי לפני הזמן, כדי להסתובב בשדות החקלאים של העמק ולתפוס נקודות צילום מעניינות. בסופי השבוע או בחופשים הוא נוסע לנקודות מרוחקות יותר ברחבי הארץ ומצלם גם שם. “אבל הנוף שהכי מושך אותי הוא הנוף של העמק והים״, הוא מדגיש. החלום של גיא הוא ליצור חיבור בין עולם הטיפול לעולם הצילום. “הצילום מרחפן מאפשר לפתוח זווית רחבה ולראות ממנה דברים אחרת. בטיפול אנשים באים הרבה פעמים עם בעיה והם רוצים מאוד להיפטר ממנה. אני מנסה יחד איתם לראות את הדברים באופן יותר רחב. נקודת המבט מלמעלה מאפשרת לראות את המכלול, את כל הדברים הטובים שאספנו בדרך, שלעומתם הבעיה מקבלת פרופורציות אחרות. הסתכלות מלמעלה מגלה הרבה פעמים שיש עוד דרכים להתמודד עם הבעיה״, הוא מסביר. מציאות אחרת הייתי עם כל המשפחה בבולגריה. התחלנו לקבל 7.10- “ב טלפונים ודיווחים מהארץ. מהר מאוד הקפיצו את האחים שלי למילואים והם חזרו מייד לישראל, ועוד טרם החזרה גם אני התחלתי לקבל טלפונים בבקשה שאשוב ואתגייס. אמנם שנים 16 רק חודש לפני כן השתחררתי משירות מילואים של כקב״ן, אך כשאמרו לי שחסרים קב״נים וביקשו שאגיע - כמובן שלא יכולתי לסרב״. , גיא מצא את עצמו נוסע למוצב של 7.10 וכך, שבוע אחרי אחת החטיבות הצפוניות שעל החרמון. “כל הנסיעה צפונה היו הרבה מחסומים והרבה מאוד חיילים. לא ראיתי בכלל

כעבור חודשיים וחצי, בהתראה כמעט מיידית, הודיעו לגיא שהוא משתחרר, עקב דילול כוחות המילואים. “ההרגשה הייתה מוזרה כי בתקופה הזו הרגשתי שאני חלק ממשהו גדול וחשוב, ופתאום התנתקתי וחזרתי הביתה. הרגשתי כאילו אני עוזב את המשפחה שלי, וזה היה מבלבל ומלווה ברגשות אשם על אלו שנשארו שם כשהגזרה רק מתחממת״. המצלמה, כאמור, הייתה על גיא לאורך כל תקופת המילואים, ובזכותה יש לו מעל אלף תמונות שהן מעין מזכרת ויומן תיעודי של התקופה המורכבת הזו. כשהוא התחיל לפרסם את התמונות שצילם ברשתות החברתיות פנו אליו מכמה גופי תקשורת והתחילו להתפרסם כתבות עליו ועל התמונות מהמוצב. גיא מספר שככל שהוא התעסק והתעמק יותר בתמונות, כך הבין את האפשרות לייצר נרטיב חדש לתקופה הזו - נרטיב שיש בו תקווה, אור, אחווה ואהבה. משם הדרך לתערוכות הייתה כבר די קצרה. התמונות הוצגו במהלך חודש ינואר בגלריית ארטורה ברופין, וכעת הן מוצגות בסינימטק בתל אביב, שם גיא העביר כבר כמה שיחי גלריה, עליו ועל תמונותיו. “התמונות עוזרות לי לצאת מהכאוס שחוויתי אל תחושה שהיא יותר חופשייה ומוארת״, הוא מסביר. “כשמסדרים את התמונות בסדר מסוים, לאו דווקא כרונולוגי, אפשר להבין ולחוש את זה. משהו בסיפור הופך מחשוך ומצומצם למואר ופתוח. דרך התמונות אני מצליח לספר את הסיפור שלי ואת מה שחוויתי מנקודת מבט אנושית וחומלת יותר. אני מקווה שכל אחד יוכל למצוא בתמונות משהו מעולמו הוא, ואולי אפילו לייצר לעצמו בעזרתן את הנרטיב הנכון עבורו״, הוא מסכם. גיא שמואלי. "התמונות עוזרות לי לצאת מהכאוס שחוויתי אל תחושה יותר חופשייה"

עלי חפר 11