18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי

היהודים שהלך והחמיר בפולין היה לה מה להגיד, מה שהפליא אותי מאוד ,

שהרי בנות בדרך כלל הרבו לשתוק, ודאי לא להביע את דעתן על המצב

הקיומי.

כ ל המשפחה ידעה היטב , וגם אני , כי בת דודי, טובה, בתו של הדוד מיכאל. מיועדת להיות כלתי באחד הימים לכשנתבגר, אף על פי כן חיבתי אל פולה הלכה ועמקה, וחשתי כי גם מלבה של פולה בוקע רגש חיבה גדול .אלי חשוב היה לה לשמוע את דעתי על עניינים שונים שעמדו ברומו של עולם , ועל עניינים פרטיים שלה , שאותם חלקה עמי בחשאי. אפילו על טענותיה , לאימה שנהגה בה בקפדנות יתרה , סיפרה לי. כל אותו ערב שבת לא גרעה פולה את עיניה ממני, ובכל פעם שנפגשו עינינו, רגש חיבה עמוק וחם זרם ממנה , אליי וחימם את לבי. אני עצמי לא ידעתי מהו בדיוק רגש חם זה שעטף אותי, אך הרגשתי שפולה יקרה לי עד מאוד. קרבתה משרה אושר ונוכחותה נוסכת בי ביטחון. ימים אחדים לאחר מכן פרץ בינינו ויכוח סוער , ורציתי לחטוף מידה ספר שהחזיקה, ידי נגעה בידה ומבלי להבין מה אני עושה, במקום לחטוף את הספר, נטלתי את ידה. החזקתי בה , והסתכלת י הישר לתוך עיניה של פולה. סברתי שמא תמשוך את ידה מידי במבוכה, אך פולה לא משכה את ידה, אלא נענתה ,לי והביטה גם היא לתוך עיניי. אז , לראשונה , ידעתי כי אני אוהב את פולה וכי , פולה אוהבת אותי. החזקת ידיים זו שלנו הייתה כעין ברית חשאית, ברית אהבה סודית בינינו ש , איש לא ידע ה. עליי

עלי

]ו[

באחד מערבי השבוע, לאחר שאבא סגר את חנותו ונכנס הביתה כשהוא עייף ותשוש מעמל יומו, נשמעה לפתע דפיקה חלושה בדלת הבית. היו אלה בני הדודים ארדננז ואשתו. ארדננז ואבא נולדו שניהם בלודז'. יחד הלכו ל"חדר" בילדותם, ויחד הלכו לישיבה בנעוריהם .