18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי

בארץ ישראל

]א[

הגענו לארץ ישראל משאת נפשנו ומשאת נפשו של אבא, ואף כי עמדתי

לפני הגשמת חלומי , במקום לשמוח הדמעות חנקו את גרוני. שרה ראתה את דמעותיי , ושאלה לפשר הדבר: "במקום לשמוח אתה עצוב??" י לא כולתי שלא להתעצב אל לבי על כי אני לבדי מכל משפחתי זכיתי להגיע לרגע הזה. ושוב אותן שאלות ניקרו במוחי: "מדוע דווקא אני זכיתי

הייתי

להיוושע מכל משפחתי? על מה נעשה בי הנס לאחר כל התלאות ?דושרל

ע מתוך העצב העמוק נצנצה במוחי התשובה: אין זו רק

כאוד מוצל מאש, ולפת

זכות, עם הזכות באה גם החובה , חובה גדולה וקדושה: להציב יד ושם למשפחתי ולכל בני עירי. מיד בבואי לארץ חיפשתי עבודה, הן עלי לפרנס אישה. מה אוכל לעשות? הרהרתי ביני לביני, במה אוכל להתפרנס? חשבתי ואז אמרתי: "או במט בח או כחשמלאי," התחלתי לעבוד בחברת החשמל, וכמו כולם קיבלתי כרטיס עובד עם מספר: לא עברו ימים רבים מאז בואנו לארץ ישראל ומלחמת השחרור פרצה. כמו כולם בימים ההם ג וייסתי גם אני לצבא ההגנה לישראל. נעשיתי , אני, מיושל'ה דויטיש, פליט שואה, אוד מוצל מתופת הגרמנים, נעשיתי חייל יהודי בארץ ישראל המגן על מולדתו. כמו כל החיילים קיבלתי מדים, כלי נשק ופנקס חוגר שעליו מתנוסס מספרי האישי. כמעט והתעלפתי בראותי את המספר הפותח בספר .81 ות לא האמנתי למראה עיניי, ואני בטוח כי מי ששמע את סיפורי לא האמין למשמע הדברים, הייתכן כי המספר 18 הנו מזלי, או גורלי ? האם אבא "לא י אמן !" קראתי: "מספרי מתחיל במספר 18 , 18 הוא חי!" כך אמר אבא, אין זאת כי אם אני במקום הנכון."

הוא שקבע את גורלי זה הקשור למספר 18 באומרו כי 18 הוא חי?