הבקשה שנעתרה / אמירה ברזילי

. ותן לפנים מריבותיהן הקטנו ת התגמדו אל מול

מן המריבות והכעסים שאפפו א

: המריבות הגדולות . המלחמות , פנינה הסכינה עם מעמדה במשפחה, כאישה שנייה . צרהכ

היא שמחה

, היא לא קנאה עוד בחנה ו חדלה להציק ל ה בשל

בילדיה שגדלו לתפארת ,

עניין הת חיבה ו

אהבת ו העמוקה של אלקנה אליה . מה עוד שאלקנה

גילה גם לה

בה יותר שיתף אותה בבעיותיו יחד עם חנה . הוא השתדל מאוד לא להפלות ביניהן ביחסו, אם כי לעיתים הוא התקשה שלא להעדיף את חנה על . עם גילם המ גתב ר גילויי האהבה כבר לא בערו בקרבן כמו פעם, ונעש ו פחות . ים חשוב אלקנה מצדו למד להעריך את פנינה , על מעלותיה שלה ולהוקיר אותה ואת הילדים המוצלחים . שהעניקה לו חנה הייתה עסוקה בשל ושת ילדיה , שלה שנולדו לה בזה אחר זה לאחר שמואל, וגם היא הודתה לאלוהים על האושר הגדול שאצל לה , רב יותר ממה , שביקשה ולא ביקשה יותר מכך . היא שמחה בחלקה, ולמדה להתחלק באלקנה פנינה ם ע שהפכה ברבות הימים לידידתה . , גם ו מקודם

פנינה

צרתה

, למדו לשתף פעולה ביניהן ו למרבה הפלא אף

גם פנינה וגם חנה ,

,הן שתי

אל מול דעתו של

ו איחד

גילו כי טוב ו ת השתיים מן האחת. לעיתים

דעתן

. על מי מנוחות

על פי רוב זרמו חייה ן

, אך אלקנה

הבנים הגדולים של פני נה הצטרפו לא מחנה גיבורי עוזיאל, שהי ה בעבורם , , כמו בעבור מרבית הלוחמים מודל לחיקוי , והם העריצו א והוקירו אותו

ותו

כל מוצא פיו והתאמנו מדי יום ביומו כדי לשפר את

מאוד. הם על שמרו

כישוריהם כלוחמים על מנת להיות מוכנים ל , יום פקודה לרגע בו ישובו . הפלשתים לשדותיהם כי אף איש לא חשב שהפלשתים ירימו ידיה ם ויוותרו על אדמות ארץ כנען .