הבקשה שנעתרה / אמירה ברזילי

קריאות של כאב עמוק ושל ייאוש ואכזבה בקעו ועלו משדה הקרב , זעקות המובסים וזעקות הפצועים הכואבים והדהדו עד למרחקים , הם צלצלו

צלצלו

בעוז באזני העם הנותר והמוכה . יש מה א קרב ב ים שורד

לא רצה ל לכת לבשר את בשור ת המפלה ה הקש

נפילת ארון

, שני בניו

לאנשי העיר , ובעיקר לא רצו לבשר לעלי על מות

ועל

ידעו ש עלי זקן וחל ,ש וחששו ש לא יוכל לעמוד מול

, כי האויב

אדוני

בשבי

. אסון

יקר ו כל כך אותו ה

הבשורות הקשות

, שילה, גם הם חרדו לגורל המלחמה ולשמואל

היו אלקנ ה וחנה ב

זמן אותו ב

יקירם . שהיה אצל עלי על כן מיהר ו לשילה עוד קודם לכן , בזמן ההכנות חמה ללמ עם הפלשתים , כדי לשאת תפילות לפני האלוהים שיושיע את בני ישראל . חרד עלי במשך המלחמה לארון שנטלו עמם לשדה הקרב ו לשני בניו , כי בתוך לבו פנימה הוא פחד מן הנבואה שנאמרה לו זמן פני ל הנבואה , על השמדת ביתו לכן הוא יכול היה להישאר בתוך המשכן רגוע תהול פלל לאל. אולי הוא חש בקרבו כי הנבואה קרובה להתגשם ו אימה גדולה ירדה כןל . עליו יצא לשבת מחוץ לאוהל מועד . אבן העל לו ה ששימש לעיתים , מושב בפתח הבית על אם הדרך, לחכות האמור ל בוא משדה בשורות טובות ו רצה להיות .ןתוע אמשל הראשון גם עלי לא רצה להאמין שאלוהים לא יושיע את העם כשארון הברית נישא על כתפי . בתוך שדה הקרב ממש הוא לא העלה בדעתו כי דוו קא בגלל בניו נגזר ה דין כבר לפני המלחמה, גזר דין . קטלני עיניו הזקנות והלאות של עלי ננעצו בקצה הדרך שנמשכה עד האופק וממנ כל הקרב כבר מרחוק . יו בעוד ושב אבן ה על ראה עלי איש רץ לקראתם הקרב , ולבשר . על גורל המלחמה מאוד רצה ל האמין כי המבשר יביא

אדוני

מאוד

לא

בחרדה למבשר

עמו

הוא

הכוהנים

בניו

מתגלה

עלי כי בגדי

כל עוד נשמתו ב ו, והבי ן כי זה המבשר . ככל ש קרב בחין ה , האיש