הבקשה שנעתרה / אמירה ברזילי

. יכופר להם מתנות

בשבי , כי האמינו שבמנחת הזהב שצירפו לארון

הארון

כל אחת מחמש ערי הפלשתים, כפרה בעבור ה

גנת לה כנו וה כפרה ה

אנשים

הפשוטים ו כפרה גם בעבור ה סרנים ראשי הערים . ו מכיוון ש הם פחדו לנגוע בכל אשר על העגלה , רק עגלה ה ו את ליו , עד הגבול ל כיוון הדרך המובילה ל שטחם , של בני ישראל בגבול שילחו את העגלה עם הארון ש עליה ועם מתנות הכפרה ללא אנש ים מלווים, ו ציפו לראות מה יקרה עם העגלה והפר וכל אשר עליה .

ות

הפלא צעדו הפרות ה בדרך ישר לעבר העיר -בית שמש שבשטח

למרבה

, בקולי קולות ים אמרו שהאנ

כשהפרות גועות כל הדרך

,

, ישראל חלקת ב

שבט דן

ן שגעיית נשמעה כשירת הלל לאל כי החזיר חזרה לידי בני ישראל את אר ון . כל הדרך גע ו הפרות בקולי קולות , . עד הגיעם לבית שמש

אז

אדוני

אותם . הימים היו ימי קציר חיטים, קרוב לזמן מתן תורה ובשדה עבדו האיכר ים ש לא האמינו למשמע אוזניהם עיניהם בראותם את העגלה עם ארון הברית עליה ואין איש נוהג בה. הם קיבלו את הארון בשמ חה גדולה ובצהלה, כאילו היה זה להם חג מתן תורה שני. הם הורידו את הארון מעל העגלה, הרימו את הבד שעטף אותו כדי להתבונן בארון פנימה על מנת כי אינם טועים, כי אכן זה הארון ש ילא ו כל כך ערגו. אחר נטל ו את עצי העגלה , ביקע ו אותם לגזרים , ב נו מזבח, ואת הפרות שהוב ילו את העגלה לבית שמש , העל ו קרבן תודה לאלוהים . , בתפילות ו דיות הוב , זבחו את הפרות על המזבח אך מיד למחרת בא אסון גדול על אנשי בית שמש על כי פתחו את הארון ו ה ציצו לתוכו פנימה לוודא שאכן זה ה רוןא , והדבר אסור מאת אדוני, וכעונש לאנשי בית שמש הומתו ו יום אות כל אלה שעסקו בגילוי הארון : שבעים אנשים סך הכ .לו אנשי בית שמש נחרדו ב של העונש הכבד שנענשו האנשים , וביקשו ש הארון יילקח מהם מיד , כי חששו שמא כל תושבי העיר ימות . ו אז הועבר ארון אדוני

ה למרא ו

לוודא

בשירים