הבקשה שנעתרה / אמירה ברזילי

ב. המחנה בשילה

קצר מאוהל מועד .

, יחדיו בשולי העיר מרחק ב

העולים לרגל התמקמו

כל

שסיפקה מים

מקום בו תמיד נטו את אוהליהם , ברחבת שדה ל באר המ א רחוק

.

שהתנהלו ע

להם, לצאנם ול ם ה חמורי

מם יחד

ם בחבלי

, אוהלים קשרו אותם

להתקנת ה

מתחו את השמיכות הביאו ש

אשית ר

, מצעים לכל בני המשפחה וערמו אותם זה על

את ה

ל יתדות שהביאו ע , ו פרק מם

על מערך של

. גבי זה עד הלילה את הסירים בהם יבשלו , הלואל ץחומ הניחו

אבנים שהתקינו לשם כך בסמוך לאוהל .

, עליה יבשלו את מאכליהם

, את העצים למדורה

האבנים

וכבר

ערכו

בצד

. יתגוררו בימים הקרובים חנה ש לא

היו מוכנים למג ורים הזמניים ב

הם

כמעט

לא הייתה חלק מן ההכנות לחיים

, כפנינה

הייתה מטופלת בילדים קטנים

החשובה : תפילותיה . היא לא רצתה

בשילה, היא מיהר ל ה מיד

משימתה האישית

שלא חשה חלק מהם , הן לשם התפילה

לבזבז את זמנה על הוויות העולם

הזה

בעת סכנה , לשפוך את ל בה בתפילותיה ובתחינותיה

הטריחה עצמה הלשי עד

. לבה מתוך

לאלוהים כי יעניק גם לה בן , ולו אחד בלבד, רק אחד ,

ה שיווע

עיני אינה צרה בפנינה צרתי מרובת הילדים, אני מאחלת לה ו להם חיים טובים וארוכים . שילדיה יהיו בריאים , חכמים וגיבורים , שהרי הם גם ילדיו של

אלקנה

שאותו אני אוהבת אהבת נפש .

אישי

- אך אט אט הפכו

לאטן בחשאי על לחייה

עיניה זל גו דמעות חמות נשרו ש

. שנטף וצנח על שמלתה "הה אלי הטוב, מה חטאי, ומה

הדמעות לשטף עז

ואני אפילו אינני יודעת על מה ולמה ?

כל כך

פשעי כי הענשת אותי

כבד

עונש

נא אם