הבקשה שנעתרה / אמירה ברזילי

קשות על התנהגותם

אדם טוב לב ונדיב , נזף לא

היה דו ביסו ש ,עלי

בבניו

רק ו , ועם

דרכי נ ב , כדרכו

י שצריך היה לעשות , אלא נהג ל ,מם בר ע ד

כפ הגסה

ו כי שאלת

? : "למה תתנהגו כך " בסברו כי הם יבינו תוך מ

שאל אותם בעדינות

, התנהגותם אינה ראויה ואין הדבר נושא חן בעיניו מבלי לפרט ים בפנ את . החטאים בניו הבריאים וה צעירים ושהי בעלי רב כוח , הביטו באביהם בוגר מה בהתנשאות ו בחיוך מלגלג , אף ו לא טרחו להשיב על שאלתו , כאילו באמת בזו לו, כאילו לא חשבו שהוא ראוי לתשובתם , כאילו לא היה אביהם איש נשוא שבגללו זכו הם בתפקידם ובמעמדם המכובדי . ם הם חשו שבתוקף . תפקידם ככוהנים הם כול יכולים עלי דאב את התנהגות בניו, א ך לא היו לו כוחות הנפש לעמוד מול . ם אחרי והכ ל הם היו כוהנים , נושאי תפק יד מכובד ביותר , שניתן להם על פי

לו

פנים

התורה

חוק

. עצמו לנזוף בהם היה בעיניי עלי כהפחתת כבוד התפקיד הרם ש הם

ולא על ידו

. בניו אם ינזוף בהם הם היו בטוחים בעצמם

לא ידע כיצד יגיבו

. נשאו גם עלי

, חשש מפניהם היו הם

בתפקידם ובכבודם, ו אולי היה בו אפילו שמץ של

, מבוגר כוחותיו לא היו כשלהם, וגם לו היו

, צעירים וחסונים והוא כבר היה

, כוחותיו במותניו לא יכול היה לנהוג כמותם בשל .רך אופיו ה ו יותר מכול הוא כאב את לחישות האנשים על התנהגות בניו, שמרוב רוגזם האמינו לכל סיפור ששמעו אודות יהם ולא ניסו אפילו להצדיקם או להכחיש את כול אותן שמועות כמו מעשי הניאופים שלהם עם הנשים שבאו לשילה . ליע לא העז להטיף לבניו מוסר . היה בו די עוז , והדבר נרם עוגמת . נפש גדולה הוא חש לפתע חלש ו תשוש ליד בניו עזי המצח , ו בחולשתו אף . שותף לפשעיהם, מה שהעיב מאוד על מצב רוחו ידע כיצד היה חייב להגיב, אך לא היו לו כוחות הנפש הדרושים לנזוף בבניו כראוי להם , וזה גרם

לו

לכך

לא

הוא