הבקשה שנעתרה / אמירה ברזילי

מחר יהיה

היום הוא הזמן המתאים לעצור בע דם, אם לא תעצרו בעדם

היום

מאוחר מדי ."

" , לחשה חנה לאלקנה אין פלא ש בניו ממיטים עלי ו קלון , והוא

"מסכן עלי ,"

, ת שלא להלבין פניהם ברבים

אף אינו נוזף בהם ליד האנשים, על מ נ

בשל

, ו אדוני האנשים אינם קובלים עליהם בגלוי

כוהנים משרתי

נכבד, הם תפקיד

, י בפני על , הם רק מתלחשים זה עם זה בחשאי ו אף עלי איננו מעז בהם ותתר לה קבל עם ועדה ."

, "לא אכלת דבר " אמר לפתע אלקנה לחנה בדאגה רבה. "כבר ימים אחדים שלא בא אוכל לפיך, את עלולה לחלות, חנה יקירתי ." וכדי ל הוסיף נחמה : אמר "את רואה ," " , בהתכוונו לבני עלי לא תמיד הם טובים הבנים, לעיתים מ וטב שלא היו בכלל מאשר ימיטו חרפ ה על כל המשפחה ." "אין לי תיאבון, אינני רעבה ," השיבה חנה, וקמה מ מקום . אכלי " מושבה קצת בשר, ה בשר ייתן לך כוח, לא תמיד אנו זוכים לאכול בשר , אם לא תאכלי , היום מי יודע מתי שוב נאכל בשר, מתי תימצא לנו שחיטה כשרה ". כדין , לעיתים רגזה עליו, כי לפנינה הוא העניק בנים, ולה לא, והיא האשימה אותו בלבה , אולי איננו עושה מספיק מאמצים, הרהרה בי , נה לבינה אף כי ידעה הרהוריה ש נםאי ים צודק , כי לא כול ה נתון . של אלקנה חנה לא השיבה, רק הביטה באלקנה בעיני י מלאות דמע . אין היא , חושקת בבשר ב מה שהיא באמת אין הוא לה תת מצליח ל

שוב

ם כלות

חושקת

בידיו

" היא כבר מספיק מבוגרת לדעת מה טוב לה , ומה לא טוב לה ," העיר ה פנינה בקול בשמעה את דאגתו הגדולה של אלקנה לחנה , ודבריה והי ים קולני דיים על מנת להבטיח כי אכן יגיעו לאוזניו של א . לקנה