הבקשה שנעתרה / אמירה ברזילי

חיוך מריר של קנאה גלו יה עלה על פניה של פנינה. וחנה קמה ממקומה הביטה

. פנתה לצאת מן האוהל

במבט סולד , ו בלי אומר

בפנינה

לאן את הולכת?" שאל אלקנה בדאג ,ה כאילו אינו יודע ה יכן מבלה חנה את . מרבית זמנה "אני הולכת לאוהל מועד לשפוך את לבי לפני האלוה ים , ולהתחנן פניו ב לה יעתר לב ", קשתי השיב בקול שהדגיש את מילותיה , כאילו : אמרה לו . אתה אינך יכול לעזור לי, אז אני הולכת אל המקום שאולי ממנו תבוא ישועתי אלקנה התעלם מהערתה של חנה, הוא לא אהב לשמוע הערות מסוג זה, שהרי , אין הדבר בידיו כפי שאולי סוברת חנה : ושינה את נושא השיחה "? "כבר התפללת הבוקר, ושוב את הולכת? לא מוטב לך לנוח מעט המשיך אלקנה בשכנועיו לחנה ובדאגותיו לה , אף כי ידע מראש כי חנה לא . תשתכנע " ? האם יש עוד מי שמתפלל כל כך הרבה כמוך במשכן , " שאל אלקנה "את עלי ". את רואה יותר מאשר את בני ביתך "ת ן לה ללכת ", נשמע קולה של פנינה , " שוב ממילא אין לה מה לעשות , כאן

"

ה חנה

. מוטב שתלך להשיח לבה לפני האלוהים אולי סוף סוף יאות

תבטל הל מקום ב

ובכעס אצור , ב האמינ ה שאין לחנה תקנה

לשמוע ב ", קולה אמרה בלגלוג

מופגן

. אחרי כל כך הרבה שנים של עקרות אלקנה לא אהב את טון דיב

, ורה המלגלג של פנינה ש העמידה פנים דואג ת, ו

שנקרע בין

ואולי גם שמח לקנה א. ה לאיד ת

אך מתוך תוכה צץ ועלה

לגלוגה

לבין קנאתה של פנינ ,ה הביט ב רב כעס וה פנינ

,

תשוקתה הנואשת של חנה

לבן

לנזוף בה אך ורק בשל טון דיבורה , שהרי

הוא התאפק לאש

ניבט , ו עיני מ

גם הוא ו ב האמין

, בר רע היא רק אמרה את למעשה ש הדבר

למעשה לא אמרה ד

, : שאבדה תקווה מחנה אך כש הדברים שגם הוא ,םבה האמין יצאו מפיה , של פנינה הם הכעיסו אותו מאוד . גם הוא ידע שכבר עברו כמעט עשרים שנה

בולב