הבקשה שנעתרה / אמירה ברזילי

תוכי יודע שאני משקר לה . אחרי עשרים שנות עקרות אין לה עוד תקווה. אך היא כל ל בה נתון רק לדבר הזה, הדבר האחד והיחיד בעולמה , ואין עוד .ו מלבד אפילו אני כבר מזמן איני קיים בשבילה, ובמצב ה זה רק אני אשם .

, שעמו והחליט לשנות ממנהגו ,

אלקנה הרהר רבות על חייו עם שתי הנשים

ו ה לכך , היא תמיד משתדלת כל כך בשבילו, והוא מק בל אותה כמובן מאליו, שכך צר יך להיות, מעולם אינ ו שואל מה הוא צריך לעשות בשבילה בעבור מסירותה . אליו ביחסיו עם שתי נשותיו הובילו אותו לרגשי אשם וייסורים שחש כלפי . לאחר רגשות האשם העמוקים שתקפו אותו הוא לפתע אמר בינו לבינו כי התנכרותה לש פנינה ל חנה הייתה בעוכריה, בשל דאגתו המוגזמת ל ה חנ והתנכרותה של פנינה אליה הוא מנע מפנינה את מה שאכן הייתה ראויה לו . ואז גמר אלקנה אומר בלבו להיטיב עם פנ ינה, לשים יותר לב אליה, להאזין יותר למשאלותיה, להשתדל יותר למלא א . חסרונה אולי על ידי כך ישפר את יחסה . ן אל חנה , ואולי המשיך ו גלש בדמיונו והוסיף הרהור על הרהור י התלבטויותיו : חנה כש , תראה שלבי נתון גם לפנינה תתעורר אל מחשבותיי לאו צרכיי יותר מאשר קודם לכן , אולי אפילו תתעורר בה קנאה סמויה ותתעניין יותר בי . התעניינ ות שאני כל כך זקוק לה, והיא חוסכ ת אותה ממני כבר עת ארוכה . ? מה יש לה להתפלל כל כך הרבה שאל א , ברוגז האם תפילתה מבוקר עד ערב טובה יותר מתפילה אחת ביום? איך היא יכולה לכלות את ימיה ו חייה בתוך אוהל מועד האפל והחשוך בתפילות ו אין סוף להקריב אותם על לא ? כלום לו יכלה הייתה מתפללת גם כל הלילה ומבלה גם את לילותיה באוהל . היא אינה עושה דבר . התפלל ל מלבד אני בטוח שאפילו האל א יננו רואה את פניו גם לפנינה. הוא ידע ש יא ראוי ה החשדני אליו ואולי גם את יחסה העוי י

להאיר

השנים

רבת

הרהוריו

פנינה

ת

בפנינה

ת עצמו

מועד