הבקשה שנעתרה / אמירה ברזילי

ג. באוהל מועד

אכול , לא הלכה לנוח כעצתו של

חנה ש קמה ו עזבה את הסעודה בלי ל מ

למקו , ם מפלטה האהוב עליה: לאוהל מועד לשפוך את מרי

אלקנה , היא

חזרה

. לבה לפני האלוהים באוהל מועד ,

, בצלו של עלי מצאה שלווה הרחק מנוכחותה של צרתה המתרברבת , הרחק משיחות הלהג של הנשים החוגגות את העלייה לרגל במשתה ובמאכלי בשר כשהן מפורכסות בלבוש מהודר ועדויות בתכשיטיהן . . משתבחות כל אחת בילדיה. חנה הייתה זרה לעולמן באוהל מועד מצאה את השלווה והשקט שלהם נ דקז קה, את ההתייחדות עם . עצמה ועם אלוהים . את שפיכת לבה בפניו בכל פעם שנפגעה מפנינה מצאה ניחומים בשיחת לחש עם האל, ל יכלה לומר את כל אשר עם . לבה , והאזין לעולם לא התעייף , ולא כיהה בה, אך גם לא ניסה לנחמה, ולא הבטיח לה דבר, אולם חנה בלבה פנימה האמינה באמונה שלמה כי יבוא יום ישועת ה והיא תמצא מענה למשאלת , הה יא חשה כי יום זה לא יכזב . הוא מוכרח , לבוא לא ייתכן כי האל לא ישמע ולא ייענה . לקולה הזועק היא תמשיך לזעוק . עד שזעקתה תחדור את שערי השמיים ליד אוהל מועד , חשה שתיוושע והאמינה כי ממנו ובקרבתו . תבוא לה הגאולה אוהל מועד מלווה את העם כבר זמן רב עוד מימי המ , דבר הוא מושיעם, בצר להם הם מפנים אליו את בקשותיהם ותחינותיהם . ו למה לא ייענה לה? לכן גם יאה שטחה ב פניו את תחינותי . ה מיד עם הכנסה לחלל נעטפת בהילה באוהל מועד יכלה לפרוק את כ ל כובד המשא שהעיק על ה, י , והוא, האל

אלוהים

האזין

המקום

, שרה בו אווירה מסתורית

המראה המפואר והמהודר של האוהל ה

. קדושה של

, : שש מושזר, תכלת וארגמן

עשוי מיריעות אריגים יקרים ביותר

היה הוא