הבקשה שנעתרה / אמירה ברזילי

כליל את הארץ , והיא אינה מביטה ימינה או שמאלה , , חמקה מהמשכן מבלי ששמה אל לב כי עלי צופה בה בתמיהה גדולה ובסקרנות רבה: מי היא ה אישה המוזרה הזו שכל כך הרבה שעות התפללה ללא הפו גה ? מבוקר עד ערב על מה היא מתפללת או על מי ? . מניין לה כל כך הרבה כוח לתפילותיה

החשיכה

תהה

?

הרבות

" כבר חרדתי לך", אמר אלקנה בראותו אותה שבה. "לא רציתי להפריע לך בתפילותייך, אך חששתי שמא תאחרי, ות עייג לאחר יחש רדת כה, והנך יודעת

היטב כי סכנה אורבת בדרכים. אני מבקשך שלהבא תקדימי לשוב בעוד אור השמש מאיר על הארץ, ואל תגרמי לי לדאוג לך." אמר בטון מעט תקיף מ רוב . דאגתו לה , מעולם אלקנה לא גער בחנה, גם אם סבר בלבו כי מגיעה לה נזיפה הגונה ותו אב כמו ערב . הוא תמיד דיבר א ליה בנועם ובנחת, הוא מעולם לא הרי ם את . טון דיבורו בפנותו אליה ס תמיד ח עליה, ולא רצה להעציבה יותר ממה . שחלק לה כבר גורלה פנינה, שהייתה לא פעם עדה לשיחתו של אלקנה עם ח נה, רתחה בלבה פנימה מקנאה . כלום גם בי היה נוהג באור ך רוח כזה? שאלה את עצמה כש התשובה הייתה ידועה לה מראש, הוא מעולם לא חסך את שבט מוסרו ממנה, מה שהוסיף על כעסה שכבר . בלבה בלאו הכי כאבן כבדה אז מה אם אני צעירה מחנה? שאלה בינה לבינה, האם בשל כך הוא גוער בי, או ? אולי יש לו מניעים אחרים , אני אמנם צעירה מחנה, אך אני כבר אמא לילדים לילדי .ו ו של אף כי אלקנה לא נזף בחנה אותו ערב , היא הביטה בו בעיניים דומעות ומלאות יגון, כי אכן היה יגונה גדול מנשוא, וכל מילה שהייתה בה נימה של . תוכחה מיד פתחה את מעיין דמעותיה היא ציפתה למילות נ חמה ולא למילות

כי

הצטבר