הבקשה שנעתרה / אמירה ברזילי

לא היו לה כבר כ וחות הנפש ה דר ושים לשמי תע דברי תוכחה , לבה

של תוכחה

, ה עקרה והיא

היה מלא על גדותיו מהעצב והצער ש חלק לה האל ב עשות ו אות

. ו עונש חשה מוכחת בכל עת על ידי האלוהים . חנה האזינה

ראתה זאת כ

. לדבריו

בתשומת לב לדבריו של אלקנה, אחר הרכינה את ראשה, ולא השיבה

, ורק מ רוב דאגתו לה הוא נזף בה כי

וכי מה תשיב לו? היא ידעה שה עמו דקצ

את טובתה הוא ד . רש פנינה האזינה מן הצד מחרישה, היא לא ידע ה עדיין כי אלקנה גמר אומר בלבו לה , יטיב את יחסו אליה כי רעיונו זה היה חדש עדיין והוא לא יצא בהכרזו ת עליו אך נהג לפיו , ולכן פנינה לא י דעה אם התנהגותו זו תמשיך לאורך . זמן פנינ ה הקשיבה ל דברי דאגתו של אלקנה בלב מר וכבד מקנאה. כמה

לחנה

. ה כמו לחנה, ולו גם בדברי נזיפה

רצתה גם היא כי אלקנה יביע את דאגתו ילא

השמועות על התנכלות הפלשתים מן השפלה לתושבי ה הר ולשדותיהם גרמה לאלקנה ולעולי ה רגל להקדים את הכנותיהם לשוב , לרמתיים צופים וב לש לבתיהם ולשדותיהם כדי ל ונג . ן עליהם י "אם נ עדר זמן ארוך מדי, יחשבו הפלשתים כי הפקרנו את שדותינו , ו הם עלולים ל וסחמ ", אותם אמרו, "ואולי גם ינכסו אותם לעצמם לתמיד , כפי שכבר עשו לשטחיהם של בני שבט דן ש בלחצם הגדול ום אילצ צפונה, ו כן עשו גם ל חלקים אחדים מש טחי

לנדוד

שבט יהודה . " שיבה ה הביתה החזיר ה את משפחת אלקנה לשגרת החיים הקודמת שלה , לעמל היום - יום מבוקר עד ערב, ולמריבות התדיר ות בין חנה ל . פנינה הזמן התקדם בעצלתיים, הפלשתים ניסו מפעם לפעם לגזול את היבול ים בשדה או , בכרם לעיתים הצ ליחו במעשיהם, ולעיתים נכשלו בהם . כשנכשלו ב רוב כעסם העלו את השדות בא : מרם בא ש ". "אם לנו לא יהיה היבול גם להם לא יהיה אנשי רמתיים נאלצו להגן על יבול יה ם מפני השודדים בעיקר בלילות ירח, כי אז