הבקשה שנעתרה / אמירה ברזילי

, בשילה שמא תפגום על ידי כך

אפילו אחת מתפילותיה

רחסי לה חששה

חנה

. לבן לפני כל עלייה לרגל קיוותה כי בפעם הזו

התמידיים

סדרת ב

תחנוניה

תושלם מכסת התפילות של תחינ תה לבן והפעם ייעתר לה אלוהים ."

כנראה

האמר לאלקנה בכל פעם שלא

את מכסת תפילותיי ותחינותיי ,"

י טרם מ ש

לאתי

וכיצד א תיר

נתעברה , "ועל כן טרם נעניתי . ואולי זו הפעם בה תי? מכס תתמלא

ל לעצמי וותר על ה הזדמנות " ?זוה אלקנה לא רצה להיות הגורם המ חנ בעד כבע

ה למלא את משימותיה שקבעה

, באמונתה ו הרי גם הוא לא החסיר אף אחת מהעליות לרגל . לשילה

לעצמה

בצדיקותו

לצדיק כל כך גדול עד כי ה אנשים ה

בעירו נחשב לקנה א

שוו אותו

את כל הסידורים

הקשיים הרבים והסכנות

לאברהם כל אף לע אבינו, ו

עשה

הדרושים לעלייה לרגל כמימים ימימה .

, נוכחה שכ שנה

שמחה לא להשתתף בעלייה לרגל האות

בתחילה ש , פנינה

לבסוף, ש גם

לרגל לשילה , שנה האות גם

שבכל זאת השיירה ת

אמרה

העל

לדעת

הסכנות והקשיים ה כרוכ ים במסע זה , כי חששה מפני

היא תצטרף למסע

על אף

יוכלו

היותם של חנה ואלקנה לבד יותר מ ה חשש מן הפלשתים , היא אמרה

פן

גבולות וסייגים אם תיעדר , ולכך לא תנה נ

אלקנה וחנה לאהוב זה את זו

ללא

לבה . להסכים כך יצאו אלקנה ומשפחתו הגדולה וכל השכני ם שוב בדרך , לשילה : לקיים את המנהג החשוב . עלייה לרגל של זבח הימים , הלרגהכ חנה נחפז ה למש ימותיה. היא נכנסה לאוהל מועד כמ י מים ימימה ובלבה תפי לה אחת כי : בלבד הפעם ייעתר לה האל ו יעניק ל בן את ה ה . הנכסף סבלנותה לחכ ות הגיעה אל קיצה. עצביה ר כב היו מרוטים לחלוטין, היא חשה . בזמן החולף וידעה כי הוא פועל לרעתה היא נכנסה לאפלולית ו של אוהל מועד , ומבלי להסתכ , ל ימינה או שמאלה בעקשנות אין קץ וללא לאות . החלה לשטוח בפני האל את תחינותיה

בתחילה

ה אך ב משך הזמן משדבקה בתפילות , יה ולבה היה נתון כולו לבקשה

בלחש