הבקשה שנעתרה / אמירה ברזילי

נשמע הרבה יותר תשוש, אין זאת כי גם עליו עברו ים עת

. שעברה גם

קולו

תפלל בשבילה .

יכי אמר לה

קשות בשנה הזאת ." הייתה זו הפעם השנייה שעלי

לאחר השיחה הזאת עם עלי חשה לפתע חנה , כי משהו התחזק בלבה העצב העמוק ששכן בקרבה הלך אט אט ונמו . ג היא ראתה פת אום אור לך וה , מן החוץ ו חודר אל האולם החשוך . היה זה אור מוזר, לא אור חמה ולא אור המנורה , היה זה אור ענוג ועדין שעטף אותה בחום ורוך, ו . מצב רוחה הקודר השתנה באחת היא אזרה עוז נתעטפה בצעיפה הגדול, כיסתה את ראשה , ואת מרבית גופה ויצאה בראש מור מאוהל מועד ב דרך . אל אלקנה משום מה היא חשה כי גופה נעשה קל יותר. ההליכה למחנה חלפה עליה ביעף , כמו בריחוף . השמש עמדה כבר בשיפולי הרקיע, אך עדיין האירה במלוא עוזה והשפיעה גם היא . את חומה חנה הרגישה כאילו . מישהו שמע את תפילתה ועוזר לה

ם

, אך לא העיר לה על כך, וגם

אלקנה תמה על השעה המוקד חנה החזר מת בו

חזור בפעם

נזיפתו על ל החור יא

. לא שאל שאלות הוא אמר בלבו שמא

בגלל

? ה בטוב עלה לפתע הרהור

. לשוב וא ולי אינה חש

הפעם

, הקודמת

מיהרה

. שהרי מעולם לא הפסיקה את תפילותיה כה מוקדם

בלבו ועמו חרדה לח ,

נה

, כדרכו לא רצה להטרידה בשאלות , הוא ידע כי מיעטה לדבר לאחרונה והוא הן סמך עליה ועל יושרה בלב שלם . אלקנה הביט בה רגע במבט חוקר כדי לנסות לגלות מה מביעים פניה , וראה שפניה העצובים לא היו לה עוד, וכאילו זוהר אור . קרן מהם הוא תהה בלבו , וש אל את עצמו : , האם אני חולם או חנה באמת ה ? י מה א רע לה שיגונה לא ניכר על פניה ?עוד הוא נמנע מלשאול , כי חשש פן שאלותיו יעוררו בה שוב את ד י ע כאונה ל עקרותה. בסתר לבו הוא קיווה שחנה סוף סוף השלימה עם מר גורלה, והבינה כי נג , ד רצון האל אין מה לעשות בליקו . את הדין

מיותרות

שתנתה

ה עליה